אני זוכרת את היום שבו נשברתי. ערימה של עלים ירוקים, זרעי צ'יה, אבקת מאקה ואוכמניות גוג'י (שעלו לי כמו חופשה קצרה בחו"ל) הסתכלה עליי מלמעלה. הרגשתי כמו כישלון תזונתי מהלך. כל כך רציתי להיות בריאה, כל כך רציתי להאמין במזונות-העל האלה, אבל האמת? לא הרגשתי שום הבדל.
אז מה קרה שם? האם רימו אותי? האם מזונות-על הם באמת רק שיווק מבריק? או שאולי פשוט לא עשיתי את זה נכון?
בואו נדבר על זה. כי אני מניחה שלא מעט מאיתנו מרגישות קצת כמוני. קצת מבולבלות, קצת מאוכזבות, וקצת... מרוששות.
המיתוס: מנה אחת של קייל ותהפכי לסופרוומן!
מזונות-על. איזה באזז! בכל מקום מדברים עליהם. הם מצטיירים כפתרון קסם לכל בעיה: עייפות, חוסר אנרגיה, אפילו מחלות כרוניות. "אכול את זה, תשתה את זה, ותהיה בריא ומאושר לנצח!" הם מבטיחים.
אבל הנה משהו שלמדתי: אין דבר כזה "פתרון קסם".
האמת המדעית (המשעממת, אבל חשובה)
מזונות-על, בפשטות, הם מזונות שמכילים ריכוז גבוה של ויטמינים, מינרלים, נוגדי חמצון וחומרים מזינים אחרים. אין הגדרה רשמית, אבל זה הכיוון. ואכן, צריכתם יכולה להיות מועילה.
לדוגמה, מחקר שפורסם ב- Journal of the American College of Nutrition מצא שצריכה קבועה של אוכמניות קשורה לשיפור בתפקוד קוגניטיבי. (תראו, אני לא ממציאה!). וישנם מחקרים רבים נוספים על היתרונות של עלים ירוקים, זרעים שונים, ופירות יער.
אבל הבעיה מתחילה כשמציגים אותם כאילו הם תחליף לתזונה מאוזנת ולאורח חיים בריא.
איפה מתעלמים מהנקודות החשובות?
אף אחד לא מספר לנו שמנה אחת של קייל לא תמחק עשרות שנים של אכילה לא בריאה. אף אחד לא מזכיר שאם את אוכלת ג'אנק פוד כל היום ושותה שייק ירוק אחד בבוקר, זה לא באמת ישנה משהו.
אני יודעת, זה קצת מבאס. גם אותי זה ביאס. אבל זו האמת.
הטוויסט המפתיע: הסוד הוא לא מה את אוכלת, אלא איך את אוכלת
אחרי הרבה ניסוי וטעייה (וקריאת מחקרים משעממים, אבל מעניינים), הגעתי למסקנה שונה לחלוטין. הבנתי שהסוד הוא לא רק במה שאני מכניסה לפה, אלא גם איך אני אוכלת.
ואני אסביר: זה לא רק על לאכול קייל. זה על לאכול קייל בתוך הקשר רחב יותר של תזונה מאוזנת, פעילות גופנית, שינה מספקת, וניהול מתח.
רגע, רגע... שמעתי אותך אומרת עכשיו "מה? זה הכל? זה מה שגילית?". כן, מצטערת אם ציפית למשהו דרמטי יותר. אבל האמת היא שאין פה קסמים.
ההתנסות האישית שלי (כן, נפלתי גם אני בפח)
אני מודה, ניסיתי את כל הטרנדים. ניסיתי להיות "פליאו", "טבעונית", "קֵטו". קניתי כל תוסף תזונה שהבטיח שיפור מיידי. בזבזתי הון על מזונות אקזוטיים שאפילו לא ידעתי איך להכין.
ונחשו מה? לא הרגשתי טוב יותר. להיפך. הרגשתי מתוסכלת, מבולבלת, ואפילו קצת חולה.
מאיפה הגיע השינוי?
השינוי התחיל כשפשוט התחלתי להקשיב לגוף שלי. כששמתי לב איך אני אוכלת, ולא רק מה. כששמתי לב אם אני אוכלת מתוך רעב אמיתי או מתוך שעמום, עצב או סתם כי "מותר" לי.
קצת פתאום, גיליתי ש:
- אכילה מודעת (Mindful eating) עוזרת לי להנות מהאוכל יותר ולשבוע בפחות. (פשוט מדהים!)
- בישול ביתי נותן לי שליטה מלאה על מה שאני מכניסה לגוף.
- שינה מספקת חשובה יותר מכל מזון-על בעולם.
אז כן, אני עדיין אוכלת קייל. אבל עכשיו זה חלק מתמונה גדולה יותר. אני אוכלת קייל כי אני אוהבת את הטעם, כי הוא בריא, וכי הוא חלק מתזונה מגוונת ומאוזנת. לא כי הוא אמור להפוך אותי לסופרוומן.
אז מה הלאה? שאלה פתוחה
אני עדיין לומדת, עדיין טועה, ועדיין מחפשת דרכים לשפר את הבריאות שלי. אבל אני עושה את זה מתוך הקשבה לגוף שלי, מתוך מודעות, ומתוך הבנה שאין פתרונות קסם.
ואת? מה הסיפור שלך עם מזונות-על? ספרי לי בתגובות! אשמח לשמוע מה עובד בשבילך ומה לא. כי הרי כולנו במסע הזה ביחד, לא?
