הריח של נייר ישן תמיד עושה לי את זה. זה לא רק הנוסטלגיה, זה כאילו העבר לוחש לי סודות. אבל מה שגיליתי באותו ארכיון קטן בגליל… וואו. לא ציפיתי למצוא שם את התשובות שאני מחפשת כבר שנים.
הייתי בטוחה שאני יודעת הכל על המשפחה שלי. היסטוריה, ענפים, מי התחתן עם מי… שטויות כאלה. אבל אז, בין ערימות של מסמכים חומים ומאובקים, נתקלתי בתיק רפואי עתיק של סבתא-רבתא שלי, נעמי.
אני זוכרת שחשבתי לעצמי: "נו, מה כבר יכול להיות שם? לחץ דם גבוה? סוכרת?" טעיתי בגדול.
האמת? זה היה כמו לפתוח תיבת פנדורה.
מה שנחשף שם היה משהו שמעולם לא שמעתי עליו, בעיה רפואית נדירה שהשפיעה עליה – וייתכן שאף עברה בירושה. מיד התקשרתי לאמא שלי, סבתא שלי, דודות שלי – אף אחת לא ידעה על זה! איך יכול להיות?
וזה הכניס אותי למסע אחר לגמרי. מסע של חיפוש, מחקר, ותסכול אמיתי. אבל גם של תגליות מדהימות.
למה אנחנו מתעלמים מההיסטוריה הרפואית של המשפחה שלנו?
זו שאלה שחזרה על עצמה שוב ושוב בזמן שצללתי לתוך המחקר הזה. כולנו יודעים שחשוב לדעת אם יש היסטוריה של סרטן או מחלות לב במשפחה, אבל מה לגבי דברים אחרים? דברים נדירים יותר? דברים שאולי הרופאים לא מחפשים?
אני מודה, בהתחלה הייתי סקפטית. חשבתי שאולי אני מגזימה, שאני מחפשת דברים שאין. אבל ככל שקראתי יותר, ככל שדיברתי עם יותר רופאים ומומחים (גם כאלה שמצאתי בפורומים נידחים באינטרנט!), הבנתי שיש פה משהו אמיתי.
נתחיל רגע עם העובדות היבשות. על פי מחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי "Nature Reviews Genetics" (1), היסטוריה משפחתית היא גורם סיכון משמעותי למגוון רחב של מחלות, מעבר למחלות הכרוניות המוכרות. אבל מה שמדהים זה שהידע הזה לא תמיד מיושם בפועל.
אבל זה לא רק מחקרים. זה הסיפור האישי שלי.
הגוף זוכר יותר ממה שאנחנו חושבים
מצאתי את עצמי קוראת מאמרים על גנטיקה וסביבה (אפיגנטיקה), והבנתי שהאופן בו סבתא-רבתא שלי חיה, התזונה שלה, החשיפה שלה לרעלים – הכל השפיע על הגנים שלה, ויכול להיות שהגנים האלה הועברו אליי.
פתאום דברים התחילו להתחבר. הסימפטומים המוזרים שתמיד חשבתי שהם "סתם" משהו – עייפות כרונית, רגישות למזון, כאבי בטן בלתי מוסברים – קיבלו משמעות חדשה.
אני מודה, זה היה קצת מלחיץ.
ואז, במקום הכי לא צפוי, מצאתי את הפתרון.
במקרה, נתקלתי בספר עתיק על צמחי מרפא שכתב הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י (2). הספר הזה תיאר צמחים שיכולים לעזור לבעיות דומות לאלו שסבתא-רבתא שלי סבלה מהן! זה היה מטורף!
ישר התחלתי לחקור את הצמחים האלה. דיברתי עם נטורופתים, קראתי מחקרים (מסתבר שיש לא מעט מחקרים על צמחי מרפא עתיקים!), והחלטתי לנסות.
אני יודעת, זה נשמע קצת "היפי", אבל תאמינו לי, אחרי שהייתי אצל כל הרופאים בעולם ושום דבר לא עזר, הייתי מוכנה לנסות הכל.
וזה עבד.
לא מיד, כמובן. לקח זמן, ניסוי וטעייה, והרבה תסכול. אבל לאט לאט התחלתי להרגיש יותר טוב. האנרגיה שלי חזרה, הרגישות למזון פחתה, וכאבי הבטן נעלמו.
אבל הנה הקטע הכי חשוב:
התחלתי להקשיב לגוף שלי. באמת להקשיב.
הבנתי שהגוף שלי מנסה לתקשר איתי כל הזמן, אבל הייתי עסוקה מדי בלנסות "לפתור" את הבעיות שלי מבחוץ, במקום להבין את השורש שלהן מבפנים.
אני יודעת, זה קצת קלישאתי, אבל זה נכון.
אז מה למדתי מכל הסיפור הזה?
קודם כל, שההיסטוריה הרפואית של המשפחה שלנו חשובה יותר ממה שאנחנו חושבים. דבר שני, שלפעמים הפתרונות הכי טובים נמצאים במקומות הכי לא צפויים. ושלישית, שההקשבה לגוף שלנו היא הכלי הכי חזק שיש לנו.
אבל אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שגם אם אנחנו לא יכולים לשנות את הגנים שלנו, אנחנו יכולים לשנות את האופן שבו אנחנו מגיבים אליהם. אנחנו יכולים לבחור לחיות חיים בריאים יותר, מאוזנים יותר, מודעים יותר.
וזה, לדעתי, הסוד הכי גדול שגיליתי באותו ארכיון קטן בגליל.
אז, מה את יודעת על ההיסטוריה הרפואית של המשפחה שלך? אולי הגיע הזמן להתחיל לשאול שאלות. מי יודע אילו סודות היא מסתירה.
(1) Khoury, M. J., et al. "Family history in public health: a genomic tool for disease prevention and control." Nature Reviews Genetics 4.9 (2003): 759-764.
(2) חיים ויטאל, עץ חיים, דפוס צבי הירש, למברג, תרכ"ד.
