אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. הייתי בטוחה שאני יודעת הכל על צמחי מרפא. שנים של לימודים, סדנאות, ניסויים... חשבתי שאני שולטת בחומר. ואז, פגשתי אותו. מומחה צמחי מרפא ותיק, כזה שרואים לו בעיניים שהוא חי ונושם את האדמה. הוא הקשיב לי מספרת על הבעיה הרפואית של מטופלת, אחרי שפירטתי את כל האפשרויות הטיפוליות הקיימות, הוא שאל אותי שאלה אחת פשוטה - אבל כל כך חודרת.
הוא שאל: "נעמה, האם שאלת את הגוף שלה מה הוא צריך?"
נפלתי מהכיסא.
לא, לא שאלתי. הייתי עסוקה בלדעת, להבין, לאבחן. כל כך הייתי שקועה בידע שלי, שממש שכחתי להקשיב. ואולי זה מה שכולנו עושים לפעמים? אנחנו כל כך עסוקים ב"מה נכון" ו"מה צריך" שאנחנו שוכחים לרגע לעצור ולשאול את עצמנו - ובעיקר את הגוף שלנו - מה הוא באמת צריך.
השאלה הזו טלטלה אותי.
היא גרמה לי להבין שהידע שלי הוא רק כלי. כלי חשוב, אין ספק, אבל כלי חסר תכלית אם הוא לא מלווה בהקשבה אמיתית. הקשבה לגוף, הקשבה לנפש, הקשבה לאינטואיציה.
ומאז, הגישה שלי השתנתה מקצה לקצה. הפסקתי לחפש פתרונות "קוסמים" וניגשתי למטופלים שלי ממקום אחר לגמרי – של הקשבה עמוקה. אני משתדלת לדייק ולראות מעבר לתסמינים.
אבל איך בעצם מקשיבים לגוף? הרי הוא לא מדבר במילים... או שאולי כן?
אני גיליתי כמה דרכים שעובדות בשבילי:
- תנועה: ריקוד אינטואיטיבי, יוגה, הליכה בטבע - כל תנועה שמנתקת את המחשבות ומאפשרת לגוף פשוט להיות. לפעמים התשובות מגיעות בתנועה. ניסיתם פעם לשים מוזיקה ולזוז בלי לחשוב? זה מדהים כמה מידע עולה כשלא מנסים לשלוט.
- נשימה: נשימות עמוקות ומודעות עוזרות להרגיע את מערכת העצבים ומאפשרות לנו להתחבר לתחושות הגוף. לפעמים, כשקשה לי לקבל החלטה, אני עוצרת, נושמת עמוק כמה פעמים, והתשובה פשוט צפה ועולה.
- תזונה אינטואיטיבית: להקשיב לרעב ולשובע, לאכול מה שהגוף באמת רוצה, בלי שיפוטיות. זה תהליך ארוך של ניתוק מהנורמות והדיאטות, אבל הוא שווה את זה. (אגב, יש מחקרים שמראים שתזונה אינטואיטיבית משפרת את הבריאות הנפשית והפיזית. תבדקו את "The Intuitive Eating Workbook" של Evelyn Tribole ו-Elyse Resch).
- צמחי מרפא כעוזרים בהקשבה: צמחים מסוימים יכולים לעזור לנו להרגיע את מערכת העצבים, לשפר את איכות השינה, ולתמוך בתהליכי ריפוי עמוקים. אבל - וזה אבל גדול - הם לא תחליף להקשבה! הם רק כלי עזר. (למידע מעמיק יותר, אני ממליצה על הספר "Medical Herbalism" של David Hoffmann).
אני יודעת, זה אולי נשמע קצת "רוחניקי", אבל זה עובד. וזה לא אומר שצריך לזנוח את הרפואה הקונבנציונלית - ממש לא! זה אומר לשלב אותה עם הקשבה אמיתית לגוף.
אבל תגידו, זה לא קצת מסוכן? מה אם הגוף שלי "רוצה" רק שוקולד ועוגות?
זו שאלה טובה, וזה בדיוק המקום שבו הידע המקצועי נכנס לתמונה. ההקשבה לגוף לא אומרת לעשות כל מה שהוא רוצה, אלא להבין למה הוא רוצה את מה שהוא רוצה. אולי הוא חסר במגנזיום? אולי הוא מרגיש חוסר ביטחון?
היופי הוא שמדובר במסע. מסע של גילוי עצמי, של הקשבה, של חמלה. וזה מסע ששווה לעשות. אני גיליתי שהוא שינה לא רק את הגישה שלי לצמחי מרפא, אלא גם את הגישה שלי לחיים.
היו לי גם לא מעט כישלונות בתהליך הזה. היו מקרים שבהם חשבתי שאני מקשיבה לגוף של המטופל, אבל בעצם הקשבתי למה אני חשבתי שהוא צריך. לקח לי זמן ללמוד לסמוך באמת על החוכמה הפנימית שלו.
לדוגמה, הייתה לי מטופלת עם בעיות עיכול כרוניות. הצעתי לה כל מיני צמחי מרפא שמסייעים לעיכול, אבל שום דבר לא עבד. בסופו של דבר, אחרי שיחה מעמיקה, היא הבינה שהבעיות שלה קשורות לסטרס כרוני שהיא חוותה בעבודה. ברגע שהיא התחילה לטפל בסטרס, בעיות העיכול שלה השתפרו פלאים. זה היה שיעור חשוב עבורי – שלפעמים הפתרון נמצא במקום אחר לגמרי ממה שאנחנו חושבים.
אני חייבת להודות שלפעמים זה מתסכל. אנחנו רוצים פתרונות מהירים, כאן ועכשיו. אבל הגוף שלנו לא עובד ככה. הוא דורש סבלנות, הקשבה, וכבוד.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים לא טוב, או שאתם מתלבטים לגבי משהו - עצרו רגע. שאלו את עצמכם: מה הגוף שלי מנסה להגיד לי?
וזכרו, זה בסדר אם אתם לא יודעים את התשובה מיד. המסע הזה הוא מסע של למידה מתמדת.
אני עדיין לומדת. כל יום. וזה מה שהופך את העבודה שלי למרתקת כל כך.
ואתם? מה השאלה שהכי שינתה את הגישה שלכם לבריאות? אשמח לשמוע בתגובות!
