אוקיי, אז תקשיבו לזה. יש לי וידוי. אני, נעמה, מכורה לשמנים אתריים. כן, כן, אני יודעת מה אתם חושבים – עוד אחת שמדברת על "אנרגיה" ו"צ'אקרות". אבל רגע, תנו לי צ'אנס. אני ניגשת לזה ממקום מאוד פרקטי, כמעט מדעי. ואני אוהבת לעשות ניסויים.
במשך תקופה ארוכה סבלתי מנדודי שינה. לא משהו דרמטי, אבל מספיק כדי להרוס לי את היום שאחרי. ניסיתי הכל – תה קמומיל, מדיטציה, אפילו ספירת כבשים (אני יודעת, פאתטי). שום דבר לא עבד כמו שצריך.
ואז החלטתי לקחת את זה צעד קדימה ולעשות ניסוי קטן עם שלושה שמנים אתריים שנחשבים מרגיעים: לבנדר, רוממיל קמומיל וילאנג ילאנג. חשבתי שאני כבר יודעת מה תהיה התוצאה – לבנדר יהיה הפייבוריט הברור, הרוממיל יבוא אחריו, והילאנג ילאנג יהיה נחמד אבל לא יותר מזה.
אבל החיים, כמו תמיד, הפתיעו אותי. ובגדול.
הניסוי המשולש שלי: לבנדר, רוממיל ו... הפתעה!
השיטה הייתה פשוטה: כל ערב, לפני השינה, שמתי כמה טיפות של שמן אתרי אחר במבער שמנים ליד המיטה. רשמתי לעצמי כל בוקר איך ישנתי, כמה זמן לקח לי להירדם, וכמה רעננה הרגשתי. חפרתי קצת באינטרנט על מחקרים שעוסקים בשינה ושמנים אתריים (יש יותר ממה שחשבתם!).
השבוע הראשון הוקדש ללבנדר. לא אשקר, זה היה נעים. קצת יותר רגועה, קצת יותר קל להירדם. אבל… משהו הרגיש חסר. זה לא היה ה-"וואו" שציפיתי לו. התחלתי קצת לפקפק בטקסטים שקראתי שטוענים שלבנדר זה הפתרון האולטימטיבי לשינה. האם כולנו פשוט שותים את מה שאומרים לנו בלי לחשוב?
בשבוע השני ניסיתי את הרוממיל. ניחוח עדין, קצת מתקתק. הרגשתי שהוא מרגיע, אבל שוב, לא משהו יוצא דופן. התחלתי קצת להתייאש. אולי השמנים האתריים האלה פשוט לא בשבילי?
ואז הגיע תורו של הילאנג ילאנג. ופה, חברים, הסיפור מתחיל להיות מעניין.
הטוויסט העלילתי: הילאנג ילאנג – הגיבור הלא צפוי
אני חייבת להודות, לא היו לי ציפיות גבוהות מהילאנג ילאנג. קראתי שהוא קצת כבד, קצת פרחוני מדי. אבל כבר הייתי בשלב שאני מוכנה לנסות הכל.
אבל מה שקרה באותו לילה… זה היה משהו אחר.
כמעט מיד הרגשתי מן רוגע עמוק משתלט עליי. לא רוגע מעייף, אלא רוגע… שמח. נרדמתי תוך דקות, וישנתי כמו תינוקת. והכי חשוב – קמתי בבוקר רעננה ואנרגטית. כאילו ישנתי 10 שעות (למרות שישנתי רק 7).
זה לא היה רק לילה אחד. זה קרה שוב ושוב ושוב. כל פעם שהשתמשתי בילאנג ילאנג, השינה שלי הייתה טובה יותר.
הייתי בהלם. איך זה יכול להיות? איך שמן אתרי שאף פעם לא התייחסתי אליו ברצינות, עשה לי את מה שלבנדר, הכוכב הראשי של סצנת השינה, לא הצליח לעשות?
התחלתי לחפור יותר לעומק. גיליתי שהילאנג ילאנג מכיל רכיבים שיכולים להשפיע על מערכת העצבים שלנו, להוריד לחץ דם ולהרגיע את הנפש. [1] גיליתי גם שהוא משמש בתרבויות מסוימות כמעורר תחושת אופוריה ואהבה עצמית. ואולי זה היה כל ההבדל? אולי השינה הטובה לא קשורה רק להרפיה, אלא גם לתחושת אושר פנימית?
למה זה עבד בשבילי? (ולמה זה אולי יעבוד גם בשבילכם)
אני חושבת שהמפתח פה הוא בהתאמה אישית. מה שעובד לאחד, לא בהכרח יעבוד לאחר. אנחנו שונים, הגוף שלנו מגיב אחרת, והצרכים שלנו משתנים.
אז מה למדתי מהניסוי הזה?
- אל תאמינו לכל מה שאומרים לכם. גם אם זה מגיע ממקורות "מוסמכים". תמיד תעשו את הניסויים שלכם, תבדקו בעצמכם.
- תנסו דברים לא שגרתיים. לפעמים הפתרון נמצא דווקא במקום הכי פחות צפוי.
- תקשיבו לגוף שלכם. הוא יודע הכי טוב מה הוא צריך.
אני לא אומרת עכשיו שלבנדר הוא חסר תועלת. ממש לא. הוא עדיין שמן אתרי מדהים עם המון יתרונות. אבל בשבילי, לפחות בכל מה שקשור לשינה, הילאנג ילאנג הוא המנצח.
אבל הנה הקטע הכי מעניין: דיברתי על זה עם חברה טובה, נטע, והיא סיפרה לי שהיא משתמשת בשמן ברגמוט כדי להרגיע חרדות. ברגמוט! שמן הדרים שאמור לעורר? מסתבר שגם שם יש משהו מרגיע. וזה גרם לי לחשוב – האם אנחנו בכלל מבינים את הפוטנציאל המלא של השמנים האתריים? או שאנחנו רק מגרדים את פני השטח? [2]
ואולי… זה בכלל לא קשור לשמן עצמו? אולי זה קשור יותר לאווירה שאנחנו יוצרים סביבנו, לטקס הקטן שאנחנו עושים לעצמנו לפני השינה?
אלו שאלות שאני עדיין מנסה לפענח.
מה אני כן יודעת? שהניסוי הזה שינה לי את הדרך שבה אני חושבת על שינה, ועל שמנים אתריים בכלל. ושהלילה, אני הולכת לישון עם קצת ילאנג ילאנג ליד המיטה.
אז מה איתכם? איזה שמן אתרי הכי מפתיע אתכם? ספרו לי בתגובות! אולי נגלה ביחד עוד סודות כמוסים.
[1] - https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6338834/
[2] - https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25824404/
