אוקיי, בואו נדבר על משהו שאולי נשמע קצת "ניו אייג'" אבל בתכל'ס - יש בו היגיון בריא וגם… קצת גירוד. אני מדברת על שחרור הלחץ הלימפטי בעזרת מברשת יבשה. שמעתן על זה? כי אני, עד לפני חודש, הייתי סקפטית רצינית.
האמת, הכל התחיל כשנתקלתי באיזה סרטון טיקטוק של גורו בריאות שדיברה בהתלהבות על איך זה עזר לה להיפטר מצלוליט, אנרגיה נמוכה ו… (פה גלגלתי עיניים) "רעלים". נו, אתן מכירות את זה.
אבל משהו בכל זאת תפס אותי. לא הצלוליט (טוב, אולי קצת), אלא העניין של האנרגיה. אני עובדת מהבית, שעות לא שעות, ומרגישה כמו סמרטוט אחרי הצהריים. אז החלטתי, למה לא לנסות? מקסימום אגמור עם עור מגורה ועוד חוויה משונה לספר עליה.
קניתי מברשת יבשה (דאגתי שתהיה מסיבים טבעיים, לא רציתי להרגיש כאילו אני משפשפת את עצמי בנייר זכוכית), התחלתי לחקור את הנושא יותר לעומק, ופה גיליתי שהעניין של הניקוז הלימפטי הוא רציני. המערכת הלימפטית, מסתבר, היא כמו מערכת ביוב של הגוף שלנו, שאחראית על פינוי פסולת ותאים מתים. כשהיא עובדת טוב, אנחנו מרגישים טוב. כשהיא תקועה… בלאגן.
אבל רגע, מה הקשר למברשת יבשה?
אז ככה: המערכת הלימפטית לא משתמשת במשאבה כמו הלב כדי להזרים את הנוזלים. היא מסתמכת על תנועה - פעילות גופנית, נשימה עמוקה, ו… ניחשתן נכון, עיסוי! ומברשת יבשה היא סוג של עיסוי עדין שממריץ את זרימת הלימפה. ד"ר ג'וש אקס, כירופרקטור ותזונאי מפורסם, מסביר את החשיבות של מערכת לימפטית תקינה לבריאות הכללית (Ax, J. (n.d.). Lymphatic System: What It Is & How to Support It. Dr. Axe. Retrieved from https://draxe.com/health/lymphatic-system/).
אוקיי, אז הבנתי את התיאוריה. עכשיו לתכל'ס.
השבועיים הראשונים - כאוס מוחלט?
התחלתי בבוקר, לפני המקלחת, כמו שכולם ממליצים. תנועות מעגליות עדינות, מלמטה למעלה, לכיוון הלב. בהתחלה זה הרגיש ממש מוזר. קצת מגרד, קצת דגדג, אבל אחרי כמה ימים התרגלתי.
מה שלא התרגלתי אליו זה הסדר פעולות. פעם שכחתי לפני המקלחת, פעם אחרי. פעם לחצתי חזק מדי ונשארתי עם סימנים אדומים. אבל התמדתי. ניסיתי לעשות את זה כל יום, לפחות 5 דקות.
אבל אז הגיעה השאלה הגדולה: האם זה באמת עובד?
כי אתן יודעות איך זה. אנחנו כל כך רוצות להאמין במשהו, שאנחנו מתחילות לראות שינויים גם כשאין באמת. האם האנרגיה שלי באמת השתפרה, או שזה רק אפקט הפלצבו? האם העור שלי באמת יותר חלק, או שאני פשוט רוצה שזה יהיה ככה?
פה, נכנס לתמונה מקור מפתיע: הפורום של Reddit. כן, כן, אני יודעת. אבל דווקא שם, בין כל הבדיחות והממים, מצאתי קהילה של אנשים אמיתיים ששיתפו את החוויות שלהם עם מברשת יבשה. חלק מהם היו סקפטיים כמוני, חלק היו מעריצים שרופים. אבל מה שהיה משותף לכולם זה הכנות. הם הודו במה שעבד, במה שלא, ובעיקר - הם אמרו את האמת.
ומה האמת?
האמת היא, שאין פתרונות קסם.
האמת היא, שמברשת יבשה לא תעלים את הצלוליט ביום אחד.
האמת היא, שצריך סבלנות והתמדה.
אבל האמת היא גם, שכן שמתי לב לכמה שינויים.
אחרי שבועיים, העור שלי הרגיש יותר רך וחלק. לא באופן דרמטי, אבל מורגש. והדבר הכי מפתיע - שמתי לב שאני ישנה יותר טוב בלילה. לא יודעת אם זה קשור למברשת, אבל זאת עובדה.
אבל פה מגיעה התובנה המפתיעה: אולי זה לא משנה למה זה עובד. אולי מה שחשוב זה שזה עובד.
ואולי, כל הדיבור הזה על ניקוז לימפתי ופסולת ורעלים, הוא רק דרך אחת להסביר משהו הרבה יותר פשוט: שאנחנו צריכות לגעת בעצמנו יותר.
אנחנו כל כך עסוקות בטיפול באחרים, בעבודה, במטלות, שאנחנו שוכחות את עצמנו. מברשת יבשה היא הזדמנות לקחת כמה דקות ביום, לעצור, לנשום, ולהתחבר לגוף שלנו. ואולי, זה כל הסיפור.
אבל רגע, אז זה אומר שזה שווה את זה?
אז זהו, שפה אני עדיין מתלבטת. אני אמשיך לנסות, אני אמשיך לעקוב אחרי השינויים, אבל אני גם אקשיב לגוף שלי. כי מה שהכי חשוב, זה לא לעשות דברים כי מישהו אמר שצריך, אלא כי זה עושה לנו טוב.
ואתן? מה דעתכן? ניסיתן פעם מברשת יבשה? מה החוויות שלכן? בואו נדבר על זה!
