אני חייבת להודות, פעם הייתי סנובית של דבש. כזה דבר: "דבש זה דבש, מה כבר יכול להיות ההבדל?". חשבתי שאלו סתם גימיקים שיווקיים, כל ה"דבש מפרחי בר אורגניים" או "דבש מרווה עם סגולות ריפוי עתיקות". נו, באמת.
אבל אז, משהו קרה. התחלתי לסבול מדלקות גרון חוזרות, כאלה שמורידות אותך לקרשים לכמה ימים טובים. ניסיתי הכל - תרופות סבתא, תרסיסים, אפילו קצת תה עם לימון (לא שהאמנתי שזה יעזור). שום דבר לא עבד.
בייאוש, נזכרתי באיזה מחקר שקראתי פעם על סגולות הריפוי של דבש. סקפטית, אבל חסרת ברירה, החלטתי לנסות. וכאן התחיל הניסוי שלי – ניסוי דבש אישי ומאוד לא מדעי.
רכשתי חמישה סוגי דבש שונים, הכי מיוחדים שמצאתי: דבש מפרחי הדרים, דבש מפרחי בר, דבש מרווה, דבש אקליפטוס, ודבש מאנוקה (היקר, כמובן). כל יום, כשהתחיל הכאב גרון המוכר, לקחתי כפית מהסוג שאותו יום היה תורו. תיעדתי הכל: טעם, מרקם, תחושות, וכמובן – השפעה על הכאב.
בהתחלה, לא הרגשתי כלום. שום קסם לא קרה. חשבתי לעצמי "נו, ידעתי. עוד בולשיט ניו-אייג'י". אבל אז, ביום השלישי, משהו השתנה.
הדבש מרווה.
הטעם שלו היה מיוחד, עשבוני כזה, לא מתוק מדי. אבל יותר חשוב מהטעם, הרגשתי הקלה משמעותית בכאב הגרון. לא כאילו לקחתי כדור, אבל משהו שם עבד.
המשכתי עם הניסוי, וגיליתי דברים מדהימים. דבש האקליפטוס היה מעולה לשיעול, דבש ההדרים היה נעים ומרגיע, אבל דבש המאנוקה, למרות המחיר המופרך, לא עשה שום הבדל משמעותי לעומת דבש המרווה.
אז מה למדתי? קודם כל, שדבש זה לא רק דבש. יש הבדלים עצומים בין הסוגים השונים, וזה משפיע על התכונות שלהם. אבל יותר חשוב מזה, למדתי שמה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, יכול להיות רחוק מהאמת.
הניסוי הזה גרם לי להבין שאני צריכה להיות יותר פתוחה לדברים חדשים.
אבל רגע, לפני שאתם רצים לקנות דבש מרווה, חשוב לי להבהיר משהו. אני לא רופאה, והניסוי שלי לא היה מדעי. זה היה ניסוי אישי, עם מדגם קטן של חמישה סוגי דבש ואחת משתתפת (אני!).
וגם, מצאתי מחקר מעניין בנושא. מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Agricultural and Food Chemistry (Mavric et al., 2008) הראה כי לדבש מסוג מאנוקה יש פעילות אנטיבקטריאלית חזקה, אבל היא לא בהכרח טובה יותר מפעילות אנטיבקטריאלית של סוגי דבש אחרים. אז אולי זה לא רק המחיר, אלא גם המקור והאיכות של הדבש.
אבל הנה התובנה המפתיעה: אולי הסגולות הריפוי של הדבש קשורות בכלל למשהו אחר?
חשבתם פעם על זה שכשאתם חולים, אנשים מביאים לכם דבש? סבתא מבשלת מרק עוף עם דבש, אמא מכינה תה עם לימון ודבש. אולי חלק מהאפקט המרפא הוא בכלל הפעולה עצמה, האכפתיות, הטיפול. אולי הדבש הוא רק תירוץ לאהבה.
יכול להיות שאני טועה, כמובן. אבל מאז הניסוי שלי, אני מסתכלת על דבש בצורה אחרת לגמרי. אני לא רואה בו רק ממתיק טבעי, אלא גם סמל לאהבה, טיפול וחמלה.
וזה, בעיניי, הרבה יותר מתוק מכל סגולה רפואית.
עכשיו תגידו לי אתם, איזה דבש אתם הכי אוהבים? ומה הסיפור שלכם עם דבש? שתפו אותי, אני סקרנית לשמוע!
