האמת? תמיד הייתי סקפטית לגבי "פרוטוקולים". זה נשמע כל כך קליני, מנוכר. אבל כשנתקלתי בפרוטוקול היפני לחיזוק מערכת החיסון, משהו שם צרם לי אחרת. לא כמו עוד הבטחת שווא, אלא כמו הזמנה למסע.
ואני, נעמה, בחורה שחיה ונושמת בריאות טבעית אבל גם קצת חולת שליטה, החלטתי לצלול פנימה.
ההתחלה המבטיחה (והשבירה המהירה)
הפרוטוקול עצמו די פשוט: שילוב של צום לסירוגין, אמבטיות קרות (כן, שמעתם נכון!), תזונה עשירה בפרוביוטיקה ופעילות גופנית מתונה. הכל נשמע הגיוני, נכון? מערכת החיסון שלנו זקוקה למנוחה, לגירוי, לתזונה נכונה ולתנועה.
אז התחלתי. צום לסירוגין? קל! אני אוהבת לאכול מאוחר. אמבטיות קרות? קצת פחות, אבל נשמתי עמוק ונכנסתי. פרוביוטיקה? לקחתי תוסף, בוצע. פעילות גופנית? יוגה עדינה, כמו שאני אוהבת.
אבל אחרי שבוע... כלום. הרגשתי אפילו יותר עייפה. חולשה שלא הכרתי תקפה אותי. התסכול הציף אותי. זה היה אמור לחזק אותי, לא להפיל אותי!
מה לא מספרים לנו על מערכת החיסון?
שם עצרתי ושאלתי את עצמי: רגע, מה אני מפספסת? הפרוטוקול נשמע מושלם, אבל הוא לא עובד לי.
ואז נזכרתי במשהו שקראתי פעם במחקר על "מיקרוביום המעי" (מקור: National Institutes of Health) – שלכל אחד מאיתנו יש מערכת אקולוגית ייחודית בבטן, כמו טביעת אצבע. מה שעובד בשביל אחד, יכול להזיק לשני.
זה היה רגע של הארה. הבנתי שהפרוטוקול הזה, כמו כל "פתרון קסם", מתעלם מהאינדיבידואליות שלנו. הוא מתייחס אלינו כאל מכונות, ולא כאל יצורים מורכבים עם רגשות, היסטוריה וצרכים שונים.
הגוף שלנו הוא לא בעיה שצריך לפתור, הוא תעלומה שצריך לחקור.
הטוויסט המפתיע: חיבור לנפש כמפתח לחיזוק החיסון
אז מה עשיתי? הפסקתי להילחם. הפסקתי להכריח את הגוף שלי לעמוד בפרוטוקול שלא מתאים לו. התחלתי להקשיב.
התחלתי לשים לב מתי אני מרגישה טוב, ומתי אני מרגישה רע. מה מעלה לי את האנרגיה, ומה מוריד אותה. גיליתי למשל, שאמבטיות קרות דווקא גורמות לי ליותר חרדה מאשר חיזוק, אז החלפתי אותן במקלחות פושרות עם שמנים אתריים מרגיעים.
אבל השינוי הכי גדול הגיע ממקום אחר לגמרי. התחלתי לעבוד על החרדות שלי. התחלתי לעשות מדיטציה יומית (מקור: Headspace, אפליקציית מדיטציה מומלצת). התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי.
תגידו, מה הקשר בין פסיכולוגיה למערכת החיסון?
הכל! מתברר שסטרס כרוני מחליש את מערכת החיסון שלנו באופן משמעותי (מקור: American Psychological Association). כשהנפש שלנו במלחמה, הגוף שלנו נכנס למגננה.
כשאנחנו מטפלים בנפש שלנו, אנחנו נותנים לגוף שלנו את המשאבים שהוא צריך כדי להילחם במחלות.
הפרוטוקול שלי, הגרסה המשופרת
אז איפה אני היום? אני עדיין משלבת אלמנטים מהפרוטוקול היפני, אבל בצורה הרבה יותר אינטואיטיבית ומותאמת אישית.
- אני אוכלת ארוחת ערב מוקדמת יותר, כדי לתת לגוף שלי לנוח.
- אני מקשיבה לגוף שלי לפני שאני לוקחת תוספי תזונה, ושואלת את עצמי אם אני באמת צריכה אותם.
- אני עושה פעילות גופנית שאני אוהבת, ולא רק מה שאני "צריכה".
- והכי חשוב, אני מקדישה זמן בכל יום לטיפול בנפש שלי.
האם אני מרגישה יותר חזקה? כן. האם אני חולה פחות? בהחלט. אבל השינוי הכי גדול הוא לא פיזי, אלא נפשי. אני מרגישה יותר מחוברת לגוף שלי, יותר קשובה לצרכים שלי, ויותר בטוחה בעצמי.
ואולי זאת התובנה המפתיעה מכולן: מערכת החיסון שלנו היא לא רק עניין של תזונה ופעילות גופנית. היא עניין של חיבור, של הקשבה, של אהבה עצמית.
אז מה אתכם? איזה פרוטוקול אתם צריכים כדי לחזק את מערכת החיסון שלכם – הנפשית והפיזית? אני מזמינה אתכם לשתף ולחשוב ביחד. אולי נגלה יחד את התובנות המפתיעות הבאות.
