האמת? תמיד קינאתי באנשים שישנים כמו תינוקות. אני? מהילדות סובלת מנדודי שינה. ניסיתי הכל - כדורים, תה צמחים, מדיטציה... הכל עזר ללילה אחד, אולי שניים, ואז השינה שוב הפכה למלחמת התשה.
הנקודת שבר הייתה כשבאמת התחלתי לתעד הכל. כל מה שאכלתי, כל פעילות שעשיתי, כל מחשבה טורדנית שחלפה בראשי לפני השינה. זה התחיל מתוך ייאוש, אבל מהר מאוד הפך למשהו אחר לגמרי - מסע גילוי עצמי מפתיע.
איך הכל התחיל: היומן שהפך למגילה
הורדתי אפליקציה פשוטה לטלפון והתחלתי לתעד. בהתחלה זה היה טרחני, אבל ככל שהימים עברו, התחלתי לראות דפוסים. לא רק דפוסים צפויים כמו "שתיתי קפה אחרי ארבע - לא נרדמתי", אלא גם דפוסים מוזרים כמו "אכלתי ארוחת ערב עם הרבה גבינה - חלמתי סיוטים". דברים שלא הייתי מקשרת אליהם אף פעם.
אבל הדבר הכי מדהים? גיליתי שהשינה שלי מושפעת לא פחות מהמחשבות שלי מאשר מהתזונה. הייתם מאמינים?
(רגע, לפני שנמשיך, האם גם אתם מתעוררים לפעמים בתחושה שמשהו פשוט "לא בסדר" עם השינה שלכם, אבל לא מצליחים לשים את האצבע על מה בדיוק?)
הגילוי המפתיע שהדהים את הרופאה
אחרי כמה חודשים, הגעתי לרופאה שלי עם מגילה של נתונים. היא הרימה גבה. "את רצינית?" היא שאלה, אבל כשהתחילה לעבור על הנתונים, היא השתתקה.
הגילוי המדהים היה שהשינה שלי הושפעה באופן דרמטי מרמת הסטרס שלי בעבודה. כן, אני יודעת, שמענו את זה מיליון פעם. אבל לא באופן הזה. הנתונים הראו שאפילו סטרס קטן, כמו מייל מעצבן מהבוס, השפיע על איכות השינה שלי בלילה שאחרי. לא רק על כמה נרדמתי מהר או לא, אלא גם על כמה פעמים התעוררתי בלילה ואיך הרגשתי בבוקר.
הרופאה הייתה המומה. היא אמרה שהיא למדה יותר מהיומן שלי מאשר מכל ספר לימוד על שינה.
השילוב המנצח: מדע + אינטואיציה
מה עשיתי עם הגילוי הזה? התחלתי לעבוד על ניהול הסטרס שלי. לא רק דרך מדיטציה, אלא גם דרך דברים קטנים כמו לקחת הפסקות קצרות בעבודה, לדבר עם חברה על מה שמציק לי, או סתם לצאת להליכה בטבע. (מחקרים מראים ששהייה בטבע מפחיתה רמות קורטיזול - הורמון הסטרס - ומשפרת את איכות השינה. [מקור: Environmental Science & Technology]).
השינוי היה דרמטי. לא בין לילה, אבל בהדרגה. התחלתי להירדם יותר בקלות, לישון יותר שעות ולהתעורר רעננה.
(אגב, גיליתי עוד משהו מעניין: לפעמים, הכישלונות הכי גדולים שלנו הם דווקא הזרזים הכי טובים לצמיחה אישית. מי היה מאמין?)
הלקח האמיתי: להקשיב לעצמנו
אבל הלקח הכי חשוב שלמדתי מהמסע הזה הוא לא על שינה, אלא על הקשבה לעצמי. כולנו שונים. מה שעובד בשביל מישהו אחד, לא בהכרח יעבוד בשביל מישהו אחר. אנחנו צריכים להיות הסבלניים, החוקרים והרופאים של עצמנו.
(וכן, גם מותר להיכשל מדי פעם. כולנו בני אדם, לא רובוטים).
אני עדיין לא ישנה כמו תינוק. אבל אני ישנה הרבה יותר טוב. ויותר חשוב, אני מכירה את עצמי הרבה יותר טוב. אני יודעת מה משפיע על השינה שלי, ואני יודעת מה לעשות כדי לשפר אותה.
ואת יודעת מה? זה שווה יותר מכל כדור שינה בעולם.
אבל רגע, מה לגבי החלומות המוזרים אחרי שאכלתי גבינה? עדיין לא פיצחתי את זה לגמרי. אולי זה יהיה הנושא של היומן הבא שלי...
המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא מוסמך.
