אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. שבת בבוקר, השמש חודרת דרך התריסים, ואני? תקועה במיטה, לא מסוגלת לזוז. כאבי הגב הכרוניים שלי הגיעו לשיא חדש. ניסיתי הכל – פיזיותרפיה, כירופרקטיקה, משככי כאבים – כלום לא עזר. הרגשתי כלואה בגוף בוגדני.
שנים סבלתי. שנים! הייתי בטוחה שנגזר עליי לחיות עם הכאב הזה לנצח. וכמה פעמים שמעתי את המשפט הזה: "תרימי נכון, תכופפי ברכיים!". אבל האמת? זה מעולם לא באמת עבד בשבילי. אולי כי עשיתי את זה לא נכון? אולי כי אף אחד לא הסביר לי למה זה חשוב?
ואז, במקרה לגמרי, נתקלתי במאמר על תנועה טבעית, על איך שאנשים בעבר, לפני הכיסאות והמכוניות, שמרו על גוף חזק וגמיש. המאמר הזכיר מחקרים על שבטים ילידיים שיושבים על הרצפה רוב היום, והגב שלהם? בריא כמו סוס! (מקור: "Move Your DNA" של קייטי באומן).
בום! זה היכה בי כמו ברק.
הרי מה אנחנו עושים רוב היום? יושבים! יושבים מול מחשב, יושבים באוטו, יושבים מול הטלוויזיה. הגוף שלנו פשוט שוכח איך לזוז.
אז התחלתי להתנסות. לאט לאט. התחלתי לרדת לרצפה, לשבת בתנוחות מוזרות, לכופף ברכיים לא בצורה "מושלמת" כמו שלימדו אותי, אלא בצורה טבעית, כמו ילד. וזה היה קשה בהתחלה. הכל כאב. הכל היה נוקשה.
אבל המשכתי.
ואז, אחרי כמה שבועות, התחיל לקרות משהו מוזר. הכאבים התחילו להפחית. התנועה הפכה קלה יותר. הרגשתי שאני מתחילה להחזיר לעצמי את הגוף שלי.
וזה לא רק כיפוף הברכיים. זה היה יותר מזה. זה היה שינוי תודעתי. התחלתי להקשיב לגוף שלי, להבין את האותות שהוא שולח לי. להבין מה גורם לו לכאב, ומה גורם לו להרגיש טוב.
אחת התובנות הכי גדולות שלי הגיעה ממקור לא צפוי – סרטון יוטיוב של רקדנית בטן! היא הסבירה איך התנועות שלה, לכאורה פשוטות, מחזקות את שרירי הליבה ותומכות בגב. (מקור: ערוצי יוטיוב רבים העוסקים בטכניקות ריקוד בטן לחיזוק הליבה) זה גרם לי לחשוב – אולי הפתרון לא נמצא רק בתרגילים ספציפיים, אלא בתנועה חופשית ואינטואיטיבית?
אני מודה, היו לי הרבה רגעים של תסכול. היו ימים שהכאב חזר בעוצמה, וחשבתי לוותר. אבל אז הייתי מזכירה לעצמי את אותם ימים נוראיים במיטה, חסרת אונים. והייתי קמה ומתחילה לזוז שוב. גם אם זה היה רק לכמה דקות.
היום? אני יכולה להגיד בלב שלם שכאבי הגב הכרוניים שלי הם נחלת העבר. אני עדיין צריכה להיות מודעת לגוף שלי, עדיין צריכה להקפיד על תנועה, אבל אני חיה חיים מלאים, פעילים, ונטולי כאב.
אבל רגע, אני לא רוצה שתחשבו שמצאתי פה איזה פתרון קסם. הדרך הזו לא מתאימה לכולם. יש אנשים שזקוקים לטיפול רפואי מקצועי, ויש אנשים שהמצב שלהם מורכב יותר. אבל אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת לרפא את עצמו, לפחות חלקית, אם רק נקשיב לגוף שלנו וניתן לו את מה שהוא צריך.
אז מה בעצם עשיתי? כיפפתי ברכיים. אבל עשיתי את זה אחרת. עשיתי את זה מתוך הקשבה, מתוך סקרנות, מתוך אמונה בעצמי.
וזה מה שאני רוצה להעביר הלאה.
אני יודעת, אולי אתם סקפטיים. אולי ניסיתם כבר הכל ולא הצלחתם. אבל אני מבקשת מכם, תנו לזה צ'אנס. תנסו לרדת לרצפה, לכופף ברכיים, לשחק כמו ילדים. תראו מה קורה.
אבל הכי חשוב? תהיו סבלניים עם עצמכם.
אז, מה דעתך? מוכנה לנסות לרקוד קצת אחרת עם הגוף שלך? אולי תגלי שהריקוד הזה, עם הברכיים המכופפות וההקשבה העמוקה, הוא בדיוק מה שהגב שלך (והנפש שלך) חיכו לו.
