אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי מול המדף במכולת האורגנית, מיואשת. עוד בקבוק שמנים אתריים מבטיח, עוד קרם יוקרתי שאמור להעלים את הכאבים הכרוניים שפשוט סירבו לעזוב. כן, אני, נעמה, בשנות ה-20 המאוחרות שלי, מרגישה לפעמים כמו סבתא בת 80.
חשבתי לעצמי, "נו באמת, מה כבר יעזור לי?"
ניסיתי הכל. פיזיותרפיה, דיקור סיני, תזונה אנטי-דלקתית (שהיתה טעימה כמו נייר קרטון, אם להיות כנה). שום דבר לא באמת החזיק מעמד. הכאב היה כמו שכן מעצבן – תמיד חוזר, תמיד עושה רעש.
ואז, במקרה לגמרי, נתקלתי בו.
הספרייה העירונית שלנו ארגנה מכירה פומבית של ספרים ישנים. בין חוברות בישול מצהיבות לרומנים רומנטיים דביקים, מצאתי ספר עור כרוך בצורה מוזרה. הוא היה כתוב באיטלקית עתיקה, והריח שלו הזכיר לי ימים שלמים בטבע. כשהתחלתי לדפדף בו הבנתי שמדובר במשהו אחר. המתכון הזה לשמן זית מתובל היה משובץ בתוך עמודים שלמים של תפילות ורישומים בוטניים.
אז מה בעצם עשיתי עם ספר איטלקי עתיק? האמת, כמעט וזרקתי אותו.
אבל משהו משך אותי. הריח, הצבעים הדהויים, התחושה של משהו עתיק וחכם בידיים שלי. החלטתי לתת לו הזדמנות. מה כבר יכול להיות?
הספק הראשוני והניצוץ של תקווה
אני מודה, הייתי סקפטית. אחרי כל כך הרבה ניסיונות כושלים, זה נראה לי קצת מגוחך להאמין שמתכון עתיק לשמן זית יעשה את העבודה. אבל משהו בפשטות של המרכיבים, בשילוב של צמחי מרפא ותבלינים, דיבר אליי. הוא הזכיר לי את הסבתא שלי, את הריפוי הטבעי שלה, את האמונה בכוח של הטבע.
לפני שהתחלתי, כמובן, חקרתי קצת. בדקתי את המרכיבים במתכון. האם יש משהו רעיל? האם הם באמת יכולים להשפיע על הכאבים שלי?
מסתבר שלא סתם שמן זית הוא מרכיב בסיסי בתזונה הים תיכונית. מחקרים הראו שהוא עשיר בנוגדי חמצון ובחומצות שומן חד בלתי רוויות, שיכולות להפחית דלקות בגוף (מקור: "Mediterranean Diet and Health", American Heart Association).
אבל זה לא היה רק שמן הזית. המתכון כלל גם צמחי מרפא כמו רוזמרין, לבנדר ובזיליקום. לרוזמרין יש תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-אוקסידנטיות, לבנדר ידוע ביכולתו להרגיע ולהפחית מתח, ובזיליקום מכיל חומרים שיכולים להקל על כאבי שרירים (מקור: "Herbal Medicine: Biomolecular and Clinical Aspects", 2nd edition).
אז מה קרה כשניסיתי את זה בפועל?
התהליך המפתיע (והקצת מבולגן)
הכנתי את השמן בזהירות. הקפדתי על כל פרט במתכון העתיק, כאילו הסבתא האיטלקייה שהעבירה אותו מדור לדור עומדת לידי ומסתכלת. הריח היה מדהים. תערובת של עשבי תיבול טריים ושמן זית חם מילאה את הבית.
מרחתי את השמן על האזורים הכואבים – הגב התחתון, הכתפיים, הברכיים. והמתנתי.
ציפיתי לנס, אני מודה. אבל כמובן, שום דבר לא קרה מיד.
אבל אחרי כמה ימים התחלתי להרגיש משהו. משהו קטן, עדין, אבל מורגש. הכאבים היו פחות חזקים, פחות מטרידים. יכולתי לזוז קצת יותר בחופשיות, לישון קצת יותר טוב בלילה.
האם זה פלאסבו? אולי. אבל לא אכפת לי.
חשוב לי לציין – השמן הזה לא ריפא אותי. הוא לא העלים את הכאבים לחלוטין. אבל הוא עזר לי להתמודד איתם. הוא נתן לי כלי נוסף בארגז הכלים שלי, כלי טבעי, פשוט, ויעיל.
אבל זה לא רק הכאב הפיזי. גיליתי משהו נוסף, משהו עמוק יותר.
התובנה האמיתית – מעבר לכאב
הכנת השמן הזה הפכה לטקס קטן. זמן לעצמי, זמן להירגע, זמן להתחבר לטבע ולעבר. זה נתן לי תחושה של שליטה על הגוף שלי, על הכאבים שלי. זה גרם לי להרגיש חזקה יותר, עצמאית יותר.
האם זה רק שמן זית? לא. זה הרבה יותר מזה. זה אמונה. זה תקווה. זה חיבור למשהו גדול ממני.
אז הנה, סוד קטן מהמנזר האיטלקי הנידח ששינה לי את החיים. אני לא מבטיחה שזה יעבוד גם בשבילך. אבל אני ממליצה לך לנסות.
ואולי, תוך כדי כך, תגלי משהו חדש על עצמך, על הגוף שלך, על הכוח הפנימי שלך.
בסופו של דבר, לא משנה מה הפתרון – העיקר הוא למצוא את הדרך שלך. הדרך שלך להתמודד עם הכאב, הדרך שלך לחיות חיים מלאים ומאושרים.
