אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול: אני, אחרי עוד יום מטורף בעבודה, עומדת מול המדף בסופר, בוהה ב"מזונות-העל". גוג'י ברי, זרעי צ'יה, ספירולינה - השמות האלה הבטיחו לי בריאות, אנרגיה, ואפילו, תסלחו לי על הציניות, נעורי נצח. האמנתי להם. קניתי, טחנתי, שתיתי, הוספתי לכל מה שאפשר.
אבל אז... כלום.
לא, באמת. שום שינוי דרמטי. שום אנרגיה מתפרצת. רק חשבון בנק קצת יותר רזה.
מכירות את ההרגשה הזו? כשמבטיחים לכן משהו גרנדיוזי ובסוף מקבלות רק... עוד מוצר?
אז התחלתי לחקור. עזבתי את האינסטגרם וצללתי למחקרים מדעיים. זה היה מסע מפותל, מלא בהפתעות וגם בכמה אכזבות.
מה זה בכלל "מזון-על"?
אף אחד לא באמת יודע. אין הגדרה רשמית. זה בסך הכל מונח שיווקי. כן, שמעתן נכון. שיווקי.
אבל רגע, זה לא אומר שאין מזונות מזינים. ממש לא! יש המון. הבעיה היא בקיצוניות, בהבטחות הגדולות, בניתוק מהמציאות.
חשבתן פעם למה אף אחד לא משווק ברוקולי כ"מזון-על"? הוא זול מדי? נגיש מדי? פשוט מדי?
אחת התובנות המפתיעות ביותר שלי הגיעה דווקא מספר על גינון אורגני. כן, גינון. הספר הדגיש את החשיבות של גיוון תזונתי, צריכת מזונות עונתיים ומקומיים, ו... הפתעה! ...את העובדה שאפילו עשב הגינה שלכם יכול להיות מזין יותר מכל גוג'י ברי מיובא.
איפה המדע פוגש את המיתוס?
הנה כמה עובדות, מגובות במחקרים, שיעזרו לנו לעשות קצת סדר בבלאגן:
נוגדי חמצון: כן, הם חשובים. אבל אתן לא צריכות לקנות רק פירות יער "אקזוטיים" בשבילם. תפוח עץ, גזר, כרוב סגול - כולם עשירים בנוגדי חמצון, ובמחיר שפוי. (מקור: Journal of Agricultural and Food Chemistry*)
חומצות שומן אומגה 3: זרעי צ'יה וזרעי פשתן הם מקור מצוין, אבל הגוף שלנו לא תמיד יודע להמיר אותם לחומצות השומן החיוניות (EPA ו-DHA). דגים שמנים (סלמון, מקרל) הם עדיין המקור הטוב ביותר. (מקור: American Journal of Clinical Nutrition*)
- סיבים תזונתיים: אוקיי, כאן זרעי צ'יה באמת מצטיינים. אבל גם קטניות, ירקות ופירות יספקו לכן כמות נאה של סיבים.
אז מה למדתי? שהסוד הוא לא במוצר אחד "קסום", אלא בגיוון, בבחירה מושכלת, ובחיבור לגוף שלי.
הכישלונות שלי בדרך לתובנה
אני מודה, היו לי לא מעט ניסיונות כושלים. ניסיתי דיאטת מיצים "מטהרת" שגרמה לי רק לכאבי ראש ועצבים. קניתי אבקת מאקה "להגברת האנרגיה" שטעמה כמו אדמה. אפילו ניסיתי להכין חלב שקדים ביתי, ויצא לי משהו דליל וחסר טעם.
אבל מכל כישלון למדתי משהו. למדתי שהגוף שלי מגיב הכי טוב לאוכל אמיתי, לא מעובד, ולאו דווקא לטרנדים חולפים.
והכי חשוב, הבנתי שאני לא צריכה להיות מושלמת. מותר לי לאכול עוגייה מדי פעם. מותר לי לא לרצות לאכול ספירולינה (סליחה, ספירולינה).
הבנתן? זה בסדר לא להיות מושלמת.
הטריק הוא לא במה אתן אוכלות, אלא איך אתן אוכלות
הקשיבו לגוף שלכן. תהנו מהאוכל. אל תרגישו אשמה. תעריכו את הפשטות.
תשאלו את עצמכן: האם אני אוכלת מתוך רעב אמיתי? האם אני נהנית מהטעם? האם האוכל הזה מזין אותי גם פיזית וגם נפשית?
אולי התשובה המפתיעה ביותר היא שהאוכל "הכי בריא" הוא זה שעושה לכן טוב - לגוף, לנפש, וגם לכיס.
אז בפעם הבאה שאתן עומדות מול מדף "מזונות-העל", תנשמו עמוק, תחייכו, ותבחרו במה שעושה לכן טוב. ואולי, רק אולי, תקנו גם ברוקולי.
אני עדיין במסע הזה, של גילוי, למידה, וניסוי וטעייה. ואתן? מה התובנות שלכן לגבי "מזונות-על"? אשמח לשמוע!
