אני חייבת לשתף אתכן במשהו שממש שינה לי את הדרך שבה אני חושבת על לימונים. כן, לימונים. אני יודעת, זה נשמע קצת משעמם, אבל תאמינו לי, זה הולך להיות מטורף.
אז הכל התחיל כשנתקלתי באיזה מאמר באינטרנט על רופא יפני, ד"ר נאגומו, שאמר שהקפאת לימונים שלמים זה הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות לבריאות שלכם. אני חייבת להודות, הייתי סקפטית. לימונים קפואים? מה זה השטויות האלה? אבל משהו בגישה הכנה שלו ובטענות הבומבסטיות גרם לי לרצות לנסות.
אני מודה, גם אני הייתי שבוי במוסכמה שלימונים צריכים להיות טריים. כאילו, מי מקפיא לימון שלם?!
התחלתי לחקור קצת יותר. קראתי מחקרים על היתרונות של קליפת לימון (היא מלאה בנוגדי חמצון וסיבים תזונתיים!) ומאמרים על האופן שבו הקפאה יכולה לשמר את הערך התזונתי של מזונות (מקור: מאמר מ-Journal of Agricultural and Food Chemistry בנושא שימור נוגדי חמצון בהקפאה). ועדיין, זה הרגיש לי קצת... מוזר.
אבל אז הבנתי משהו: אנחנו כל הזמן מחפשים קיצורי דרך ופתרונות פלא. אנחנו רוצים את הדרך הכי קלה להרגיש טוב יותר, אבל אנחנו שוכחים לפעמים לחזור לבסיס. לימון, פשוט לימון, יכול להיות אחד הפתרונות האלה.
אז מה בעצם עושים? פשוט מאוד: קונים לימונים אורגניים (חשוב מאוד, לא רוצים ריסוסים!), שוטפים אותם היטב ומקפיאים אותם שלמים. כן, עם הקליפה, עם הכל. ואז, כשהם קפואים לגמרי, מגרדים אותם על כל דבר – סלטים, מרקים, פסטה, יוגורט, מה שבא לכם.
הנה רגע של תובנה: זה לא רק עניין של נוחות (למרות שזה סופר נוח). זה עניין של להשתמש בכל הלימון, כולל הקליפה המזינה שאנחנו בדרך כלל זורקים לפח.
בהתחלה ניסיתי לגרד את הלימון הקפוא עם פומפייה רגילה וזה היה סיוט. הלימון החליק לי מהידיים, הייתי צריכה להפעיל מלא כוח ופחדתי שאני אפצע. קצת התייאשתי. אבל אז נזכרתי שיש לי במגירה מגרדת מיקרופליין, כזאת שמגרדת דק דק כמו פתיתי שלג. ניסיתי אותה וזה היה כמו קסם! הלימון פשוט נמס לי בידיים והפך לענן לימוני ריחני.
ומאז הכל השתנה. אני מוסיפה לימון מגורד כמעט לכל דבר. זה מוסיף טעם לימוני עדין ומרענן, וזה גם נותן לי בוסט של ויטמין C.
אבל הכי חשוב, זה גרם לי לחשוב על הדרך שבה אנחנו מתייחסים למזון. אנחנו כל כך רגילים לזרוק דברים, להסתפק במועט, לחפש את הדרך הקלה. אבל לפעמים, הפתרון הכי טוב נמצא ממש מתחת לאף שלנו, צריך רק לפתוח את הראש ולנסות משהו חדש.
יכול להיות שאתם שואלים את עצמכם עכשיו: "נו, בסדר, לימון קפוא. מה זה כבר יכול לשנות?". ואני אגיד לכם: זה לא רק עניין של לימון. זה עניין של שינוי גישה. זה עניין של להקשיב לגוף שלנו, לנסות דברים חדשים, לא לפחד להיות קצת משוגעים.
קחו לדוגמה את העניין הזה של "תזונה אינטואיטיבית" (מקור: הספר "Intuitive Eating" של אוולין טריבול ו אליס רש). בהתחלה זה נשמע לי קצת ניו אייג'י מידי. לאכול מה שבא לי מתי שבא לי? זה בטח יגמר בעוגת שוקולד כל יום. אבל ככל שלמדתי יותר, הבנתי שזה בעצם עניין של להקשיב לגוף שלי, להבין מה הוא באמת צריך, ולא להילחם בו.
ואולי, רק אולי, הלימון הקפוא הזה הוא עוד דרך להקשיב לגוף שלנו. אולי הוא לא הפתרון לכל הבעיות שלנו, אבל הוא יכול להיות צעד קטן בכיוון הנכון. צעד קטן שלוקח אותנו רחוק.
אז מה אתן אומרות? מוכנות לנסות? אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר, אבל תאמינו לי, זה שווה את זה. ואם לא, תמיד אפשר להכין לימונדה. 😉
אני תוהה, האם אנחנו באמת מנצלים את מלוא הפוטנציאל של מה שיש לנו? האם אנחנו מחפשים פתרונות במקומות הלא נכונים? האם אנחנו צריכים לחזור לבסיס, לדברים הפשוטים, כדי למצוא את האושר והבריאות שאנחנו מחפשים?
אני עדיין לא יודעת את כל התשובות, אבל אני ממשיכה לחפש. ואני מזמינה אתכן להצטרף אליי למסע הזה.
איזה עוד טריקים וטיפים מפתיעים אתן מכירות? שתפו אותי בתגובות!
