אני זוכרת את הרגע הזה בבירור. שבת בבוקר, השמש חודרת מבעד לתריסים, ואני נאנקת כשניסיתי לקום מהמיטה. הגב שלי כאב כאילו מישהו ישב עליו כל הלילה, הברכיים צרחו, והתחושה הכללית הייתה של גוף מבוגר בהרבה מהגיל שלי.
"אני צעירה מדי בשביל זה," מלמלתי לעצמי, מתוסכלת. האמת? הייתי סקפטית לגבי כל הפתרונות "הטבעיים". תוספי תזונה? דיקור סיני? הכל הרגיש כמו בזבוז זמן וכסף. האמנתי במדע, ברופאים, בתרופות. אבל הכדורים כבר לא עזרו, והרעיון של ניתוח בגיל 28 הפחיד אותי.
אז מה עשיתי? התחלתי לחקור. כמו שאני אוהבת לעשות, צללתי למעמקי האינטרנט, קראתי מחקרים, בלוגים, ראיונות עם מומחים. והאמת? הייתי מבולבלת יותר מתמיד. היו כל כך הרבה דעות סותרות, כל כך הרבה "מומחים" שמבטיחים ניסים.
ואז נתקלתי במשהו מפתיע – מרק עצמות.
כן, אני יודעת. מרק עצמות. נשמע כמו משהו שסבתא שלי הייתה מכינה, לא משהו שיכול לעזור למפרקים שלי. אבל ככל שקראתי יותר, הבנתי שיש כאן משהו מעבר ל"תרופת סבתא". מדובר בחומרים מזינים חיוניים שבאמת יכולים לעזור לגוף לרפא את עצמו. קולגן, גלוקוזאמין, כונדרואיטין – כל אלה חומרים שהמפרקים שלי כל כך השתוקקו אליהם.
אבל איך מתחילים? הייתי בשלנית גרועה, אם לומר את האמת. רוב הארוחות שלי כללו משלוח מהיר ופתרונות אינסטנט. אבל הרגשתי שמשהו חייב להשתנות. ששווה לי לנסות.
התחלתי בפשוט. קניתי עצמות בקר ממקור אורגני, ירקות שורש, ועשבי תיבול. הנחתי הכל בסיר גדול, כיסיתי במים, והדלקתי את האש. ואז… חיכיתי. שעות. הריח שהתפשט בבית היה מנחם ומזכיר נשכחות.
ביום הראשון, לא הרגשתי כלום. ביום השני, אולי קצת פחות כאב. אבל אחרי שבוע, שמתי לב למשהו משמעותי. קמתי מהמיטה בקלות רבה יותר. הכאבים בברכיים פחתו. יכולתי ללכת בלי להיאחז בקירות.
יכול להיות שזה פלצבו? אולי. אבל לא אכפת לי. משהו קרה.
אבל כאן מגיעה התובנה האמיתית – מרק העצמות לא היה רק על הכאבים הפיזיים. הוא היה על משהו הרבה יותר עמוק. הוא היה על חיבור מחדש לגוף שלי. על הקשבה לצרכים שלו. על טיפול עצמי.
הבישול האיטי, הריח המנחם, הטקס של הכנת המרק – כל אלה הפכו לחלק משמעותי בשגרה שלי. למדתי ליהנות מהתהליך, להעריך את המרכיבים הטבעיים, ולהרגיש את החיבור הזה לגוף שלי.
וכאן הנקודה שאולי מתעלמים ממנה: אנחנו כל כך עסוקים בחיפוש אחר פתרונות מהירים, בכדורים, בניתוחים, שאנחנו שוכחים את הכוח המדהים שיש לגוף לרפא את עצמו. אנחנו שוכחים את החשיבות של תזונה נכונה, של שינה מספקת, של תנועה, של הקשבה לגוף.
אני לא אומרת שמרק עצמות הוא תרופת פלא לכל מחלה. הוא לא. אבל הוא היה נקודת מפנה עבורי. הוא לימד אותי שאפשר לקחת אחריות על הבריאות שלי, שאפשר למצוא פתרונות טבעיים שיעבדו עבורי, ושמגיע לי להרגיש טוב.
אז מה עכשיו? אני עדיין שותה מרק עצמות באופן קבוע. אני עדיין מקפידה על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית, ושינה מספקת. והכי חשוב, אני מקשיבה לגוף שלי. כי הוא יודע הכי טוב מה הוא צריך.
והשאלה שנשארה איתי? האם אנחנו באמת נותנים לגוף שלנו את מה שהוא צריך כדי לרפא את עצמו? או שאנחנו רק מחפשים קיצורי דרך שפותרים את הסימפטומים, אבל לא את השורש של הבעיה?
מקורות:
- "Bone Broth Benefits" - Dr. Axe: https://draxe.com/nutrition/bone-broth-benefits/
- "The Bone Broth Diet" - Dr. Kellyann Petrucci: ספר המפרט את היתרונות הבריאותיים של מרק עצמות.
אגב, לא תאמינו מאיפה למדתי את הטריק הכי טוב להוצאת כל המח העצם מהעצמות. מסרטון של שף מומחה ביוטיוב! (כן, גם שם מוצאים זהב לפעמים).
אז, מה דעתכן? ניסיתן פעם מרק עצמות? שתפו אותי בתגובות!
