היי, אני נעמה. כן, זאת עם השיער הבלונדיני הפרוע הזה. וכן, אני זאת שחופרת לכם תמיד על בריאות טבעית. אבל הפעם, זה אישי. ממש אישי.
תמיד סבלתי מראייה חלשה. משקפיים כבר בגיל 8, עדשות מגע בצבא, כאבי ראש בלתי פוסקים. חשבתי שזה הגנטיקה, מה לעשות. אבא שלי מרכיב משקפיים עבות מאז שהוא זוכר את עצמו. אבל אז, משהו השתנה. משהו שקשור לצמח ישראלי קטן, סבתא שלי, וכמה שיעורי צניעות שלמדתי בדרך.
הבטחה? אני לא מבטיחה ניסים. אבל אני מבטיחה שאחרי שתקראו את זה, תסתכלו על בריאות העיניים שלכם אחרת לגמרי. ואולי, רק אולי, תגלו פתרון שנמצא ממש מתחת לאף שלכם.
הספקות הראשוניים: כשאמרו לי שזה שטויות
הכל התחיל כשסבתא שלי, אישה קשוחה עם לב זהב, התחילה לטחון עלים ירוקים במטחנה קטנה. "זה טוב לעיניים, נעמהל'ה," היא אמרה לי במבטא הפולני הכבד שלה. "סבתא יודעת."
אני? אני גיחכתי. סבתא שלי היא אישה מדהימה, אבל מדענית היא לא. גדלתי על מחקרים, מאמרים, סטטיסטיקות. צמח שהיא מצאה בשדה? נו באמת.
אבל היא לא ויתרה. כל ביקור אצלה הפך לסשן של "תנסי, מה כבר יכול להיות?" והאמת? הייתי נואשת. כאבי הראש החמירו, הראייה הידרדרה, והרופאים רק הציעו לי להחליף משקפיים שוב ושוב.
אז נכנעתי. מה כבר יכול לקרות?
מהו הצמח הזה לעזאזל?
הצמח הזה נקרא פיגם מצוי (Ruta graveolens). כן, אני יודעת, שם מפוצץ. הוא גדל בר בארץ, בגינות, אפילו ליד הבית שלי ולא ידעתי. מסתבר שיש לו היסטוריה ארוכה ברפואה העממית, במיוחד לטיפול בבעיות עיניים. אבל מה שבאמת הפתיע אותי זה שהמחקר המודרני מתחיל לתמוך בזה.
מצאתי מחקרים שמצביעים על כך שלפיגם יש תכונות נוגדות דלקת ונוגדות חמצון, שיכולות להגן על תאי העין מפני נזק (מקור: Journal of Ethnopharmacology, מחקרים על Ruta graveolens). וזה היה הרגע שהתחלתי לקחת את העניין הזה ברצינות.
הניסוי האישי (עם לא מעט פאשלות)
החלטתי לעשות ניסוי. הכנתי לעצמי תמצית מהפיגם, כמו שסבתא לימדה אותי. אבל כאן התחילו הבעיות.
טעות מספר 1: השתמשתי ביותר מדי עלים. התמצית יצאה חזקה מדי, צרבה לי את העיניים. למדתי בדרך הקשה שצריך ממש להיזהר עם המינון. פיגם הוא צמח חזק, וצריך להתייחס אליו בכבוד.
טעות מספר 2: לא סיננתי את התמצית כמו שצריך. גרגיר קטן נכנס לי לעין, והייתי צריכה לרוץ למיון. בקיצור, בלגן שלם.
אבל לא ויתרתי. כי בין כל הפאשלות האלה, הרגשתי שיפור. העיניים שלי היו פחות עייפות, כאבי הראש פחתו, והראייה שלי... לא הידרדרה. וזה כבר היה הישג ענק בשבילי.
רגע של תובנה: זה לא רק על הראייה
בזמן שעשיתי את הניסוי הזה, התחלתי לחשוב על משהו יותר גדול. על החיבור בין הגוף לנפש, על ההשפעה של אורח החיים שלנו על הבריאות שלנו. הבנתי שהראייה שלי לא הידרדרה רק בגלל הגנטיקה. זה היה גם בגלל השעות מול המסך, המתח בעבודה, התזונה הלקויה.
אז התחלתי לעשות שינויים. הורדתי את זמן המסך, התחלתי לעשות מדיטציה, עברתי לתזונה יותר בריאה. והשינויים האלה, יחד עם השימוש המדוד בפיגם, עשו פלאים.
אזהרה חשובה: זה לא פתרון קסם
אני חייבת להיות כנה. הראייה שלי לא חזרה להיות 6/6. אני עדיין צריכה משקפיים. אבל היא השתפרה משמעותית. אני מרגישה הרבה יותר טוב, כאבי הראש נעלמו, ואני יכולה לתפקד בלי להיות תלויה במשקפיים כל הזמן.
אבל הכי חשוב: למדתי להקשיב לגוף שלי. להבין מה הוא צריך. ולמצוא פתרונות טבעיים, בחוכמה ובזהירות.
מה הלאה? (ועוד שאלה אחת חשובה)
המסע שלי עם הפיגם רק התחיל. אני רוצה להמשיך לחקור, ללמוד, ולשתף אתכם במה שאני מגלה. אני גם רוצה לעודד אתכם לחקור בעצמכם, אבל תמיד עם זהירות ואחרי התייעצות עם רופא.
ועכשיו, שאלה אחת חשובה: האם אתם מוכנים לפתוח את הראש לרעיונות חדשים? האם אתם מוכנים להקשיב לגוף שלכם? כי לפעמים, הפתרונות הכי טובים נמצאים ממש מתחת לאף שלנו, מחכים שנגלה אותם. ואולי, כמו במקרה שלי, הם אפילו גדלים בגינה של סבתא.
אני ממש אשמח לשמוע את המחשבות שלכם בתגובות! מה דעתכם על רפואה טבעית? האם ניסיתם פעם טיפול אלטרנטיבי שהפתיע אתכם? בואו נדבר על זה.
