האמת? עד גיל 28 הייתי אלופה בהתעלמות. התעלמות מסימנים קטנים, כאבי גב מזדמנים, עייפות כרונית שהסברתי לעצמי בתור "כולם עייפים". חשבתי שאני חסינה. טעות.
הגוף, כמו ילד קטן, לא מפסיק לנסות לתפוס את תשומת הלב שלנו. בהתחלה הוא לוחש, אחר כך הוא מדבר, ובסוף – הוא צועק. הלוואי שהייתי לומדת להקשיב לו בזמן.
המאמר הזה הוא לא מדריך רפואי, אלא יותר יומן מסע אישי שלי בניסיון לפענח את השפה המורכבת של הגוף. הוא ישלב תובנות שמצאתי במקומות הכי לא צפויים, כמו גם גיבוי מדעי מהימן. וכן, יהיו גם כמה פאשלות בדרך. כי ללמוד להקשיב לעצמנו זה לא עניין של מה בכך.
אז מה מחכה לנו? נבין איך רמזים קטנים יכולים לחסוך לנו סבל גדול, נבחן איך אינטואיציה פוגשת מדע, ונגלה ביחד איך להפוך את הגוף שלנו לבן ברית, ולא לאויב.
אני מקווה שבסוף הקריאה, תרגישו קצת יותר קרובות לעצמכן, קצת יותר סקרניות לגבי האותות שהגוף שלכן שולח, ובעיקר - קצת יותר מוכנות להקשיב.
הכתף הכואבת של הדודה רחל: איך צמחי מרפא עזרו לי לפענח את הכאב שלי
הכל התחיל עם דודה רחל. דודה רחל היא אישה חזקה, אישה של אדמה, שיודעת לרקוח תרופות סבתא לכל מחלה. תמיד הייתי סקפטית לגביהן. עד שהכתף שלי התחילה לכאוב. כאב מעצבן, עמום, שהלך והתגבר.
ניסיתי הכל: משככי כאבים, פיזיותרפיה, מנוחה. כלום לא עזר. ואז נזכרתי בדודה רחל.
"נעמה'לה," היא אמרה לי, "כאב בכתף זה לא רק כתף. זה כעס שאת בולעת. זה מתח שאת לא משחררת."
הייתי בטוחה שהיא הזויה. אבל ניסיתי להקשיב. היא נתנה לי מרקחת של קמומיל ולבנדר, ואמרה לי לעשות אמבטיות חמות.
אני יודעת שזה נשמע קצת ניו אייג'י, אבל משהו שם עבד. הכאב התחיל להרפות. התחלתי גם לעשות מדיטציה, ולשים לב למתי אני תופסת את עצמי מכווצת את הכתפיים.
החוויה הזו גרמה לי לחשוב מחדש על הקשר בין הגוף לנפש. התחלתי לחקור יותר על פסיכוסומטיקה, והבנתי שדודה רחל, למרות שלא למדה רפואה, הבינה משהו חשוב.
הגוף שלנו זוכר הכל.
עכשיו, חשוב לי לציין, אני לא טוענת שקמומיל לבנדר יכול לרפא מחלות כרוניות. אבל הסיפור הזה לימד אותי שני דברים חשובים:
- לפעמים התשובות נמצאות במקומות הכי לא צפויים. לא צריך להתנשא על ידע עתיק או תרופות סבתא, אלא לבדוק אותם בעין ביקורתית.
- הגוף שלנו מדבר בשפה סודית. הוא משתמש בכאבים, בעייפות, במחושים כדי להעביר לנו מסרים. המשימה שלנו היא ללמוד לפענח את השפה הזו.
אגב, קראתי מחקר מעניין בכתב העת Journal of Pain Research (מקור 1) שמראה שלחץ נפשי כרוני יכול להחמיר כאבים כרוניים. זה חיזק את מה שדודה רחל אמרה לי.
אבל רגע, איך יודעים מה אמיתי ומה סתם "בּוּלְשִׁיט"?
זה השלב שבו הגישה הביקורתית נכנסת לתמונה. אני לא מאמינה בכל מה שכתוב באינטרנט, או בכל מה שדודה רחל אומרת (סליחה, דודה!). אני תמיד מנסה לבדוק את המידע ממקורות מהימנים, ולשאול את עצמי את השאלות הבאות:
- האם יש מחקרים שתומכים בטענה?
- מי עומד מאחורי המידע? (האם יש לו אינטרס כלכלי?)
- האם מדובר בפתרון קסם או בגישה הוליסטית?
לדוגמה, טרנד הניקוי רעלים (Detox) מאוד פופולרי. אבל כשבודקים את זה לעומק, מגלים שאין הרבה הוכחות מדעיות לכך שהגוף שלנו באמת צריך עזרה בניקוי רעלים. הגוף שלנו מצויד בכבד ובכליות, שעושים עבודה מצוינת בעצמם. מצד שני, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית בהחלט יכולים לתמוך בתפקוד התקין של הגוף.
העניין הוא למצוא את האיזון הנכון בין הקשבה לאינטואיציה לבין חשיבה ביקורתית.
הטעות שלי עם הגלוטן: למה דיאטה קיצונית היא לא תמיד הפתרון
לפני כמה שנים, החלטתי שאני רגישה לגלוטן. זה היה אחרי שקראתי כמה כתבות על איך גלוטן מזיק לבריאות. החלטתי לעשות ניסוי: הפסקתי לאכול גלוטן לגמרי.
בהתחלה הרגשתי נהדר. הבטן שלי הייתה רגועה יותר, הייתה לי יותר אנרגיה. אבל אחרי כמה חודשים, התחלתי להרגיש חלשה ועצבנית. בנוסף, התחלתי לסבול ממחסור בוויטמינים.
הבנתי שעשיתי טעות. לא הקשבתי לגוף שלי, הקשבתי לטרנד. התייעצתי עם דיאטנית, והיא אמרה לי שאין לי שום סיבה רפואית להימנע מגלוטן. היא הציעה לי לחזור לאכול גלוטן בצורה מתונה, ולשים לב איך הגוף שלי מגיב.
מאז אני מקפידה לאכול תזונה מגוונת ומאוזנת, ולא נכנעת לטרנדים חולפים. למדתי שהגוף שלי יודע הכי טוב מה הוא צריך.
דיאטה קיצונית היא לא פתרון קסם. הקשבה לגוף היא המפתח.
אני יודעת שזה קשה. קל יותר לחפש פתרונות מהירים מאשר להקשיב לעצמנו. אבל אני מבטיחה לכן, זה שווה את זה.
קראתי מאמר סקירה שיטתי וניתוח-על שפורסם בכתב העת Gut (מקור 2) שהראה שהימנעות מגלוטן שלא לצורך עלולה להוביל לחסרים תזונתיים ולפגוע באיכות החיים. זה חיזק את התובנה האישית שלי.
מה הלאה?
אני עדיין לומדת להקשיב לגוף שלי. זה מסע מתמשך. אבל אני מאמינה שאני בכיוון הנכון.
אני מזמינה אתכן לשתף אותי בסיפורים שלכן. איך אתן מקשיבות לגוף שלכן? אילו תובנות למדתן בדרך?
אני באמת סקרנית לשמוע.
מקורות:
- Journal of Pain Research: [קישור למחקר על כאב ולחץ] (יש להוסיף קישור אמיתי)
- Gut: [קישור למחקר על גלוטן] (יש להוסיף קישור אמיתי)
