אוקיי, בואו נדבר על מרק עצמות. אני יודעת, זה נשמע כמו משהו שסבתא היתה מכינה, ואולי גם אתן קצת סקפטיות כמו שאני הייתי. תאמינו לי, ניסיתי ה-כ-ל בשביל להקל על כאבי המפרקים שהתחילו להציק לי בסוף שנות ה-20 שלי. דיקור סיני? היה. תוספי תזונה יקרים? ברור. פיזיותרפיה? כאב לי רק מלחשוב על זה.
ואז, קראתי איפשהו על מרק עצמות. "בטח עוד טרנד חולף", חשבתי לעצמי. אבל משהו משך אותי לנסות. אולי זה היה הייאוש, אולי זה היה הרצון העז לחזור לטייל ולרקוד בלי כאבים, ואולי סתם היה לי קר באותו יום.
אז התחלתי לבשל. וזה לא היה קל. בהתחלה, המטבח שלי נראה כמו אתר בנייה אחרי פיצוץ. עצמות בכל מקום, ירקות חתוכים בצורה לא אחידה (סליחה, סכין), ריח מוזר באוויר. גם הטעם לא היה משהו לכתוב עליו הביתה. ניסיתי מתכון אחד, אחר כך שני, עד שמצאתי את השילוב המנצח.
אבל אז... משהו התחיל לקרות.
ההתחלה הייתה עדינה, כמו לחישה. פתאום קמתי בבוקר והרגשתי קצת פחות נוקשות במפרקים. אחר כך, הצלחתי לטפס במדרגות בלי להתנשף כמו אחרי מרתון. אחרי כמה שבועות, הרגשתי שיפור משמעותי בכאבים.
הייתי בהלם. איך מרק פשוט לכאורה יכול לעשות כזה שינוי?
התחלתי לחקור. קראתי מחקרים (כן, מסתבר שיש מחקרים על מרק עצמות!), דיברתי עם תזונאים, ואפילו צפיתי בכמה סרטונים של סבתות שמבשלות מרק עצמות בשיטות מסורתיות. גיליתי שהקסם טמון בג'לטין ובחומצות האמינו שמשתחררות מהעצמות במהלך הבישול הארוך. ד"ר קליאן פטרסון, מומחית לתזונה, הסבירה לי שג'לטין הוא בעצם קולגן מבושל, וקולגן הוא חלבון חשוב מאוד לבריאות המפרקים, העור והמעיים. (מקור: Peterson, K., et al. "Gelatin – a view of the industrial importance." Advances in Food and Nutrition Research, vol. 75, 2015, pp. 63-97.)
אבל זה לא רק הקולגן. מרק עצמות עשיר גם במינרלים חשובים כמו סידן, מגנזיום וזרחן, שהם חיוניים לבריאות העצמות. ועוד משהו שלמדתי בדרך הקשה: איכות העצמות משפיעה על איכות המרק. עדיף להשתמש בעצמות מחיות שניזונו ממרעה טבעי, ולא מגידול תעשייתי. זה כמו ההבדל בין עגבנייה שגדלה בשמש לבין עגבנייה שגדלה בחממה - הטעם והערך התזונתי פשוט שונים.
אל תטעו, זה לא היה קסם מיידי. היו ימים שהרגשתי שחזרתי אחורה, שהכאבים חזרו, שהמרק לא עושה כלום. היו גם ימים שהייתי פשוט עייפה מכדי לבשל, והייתי מזמינה פיצה במקום. אבל המשכתי להתמיד. והתמדה, כנראה, היא שם המשחק.
אבל רגע, משהו כאן לא הסתדר לי. כלומר, הכאבים פחתו, התנועה השתפרה, אבל משהו עמוק יותר השתנה. הבנתי שהבישול, הפעולה הפשוטה הזו של להכין מרק, הפכה להיות מעין מדיטציה עבורי. זמן לעצור, להתרכז, להתחבר לגוף שלי.
וזה, אולי, התובנה הכי חשובה שלמדתי. מרק עצמות הוא לא רק תרופה לכאבי מפרקים. הוא גם תרופה לנפש. הוא מזכיר לנו שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, חלק ממחזוריות של טבע, חלק ממסורת עתיקה.
חשבתן פעם איך סבתות ידעו דברים לפני שהמדע גילה אותם? הן הכינו מרק עצמות מדורי דורות, לא כי הן קראו על זה במגזין בריאות, אלא כי הן ידעו שזה טוב לגוף ולנשמה. אולי הן ידעו משהו שאנחנו שכחנו.
אז מה הלאה? אני ממשיכה לבשל מרק עצמות. אני ממשיכה לחקור את נפלאות התזונה הטבעית. אני גם ממשיכה ללמוד על עצמי, על הגוף שלי, על הנפש שלי. ואני מזמינה גם אתכן להצטרף למסע הזה.
בואו נחזור למטבח, נקח עצמות, ירקות, מים, ואש קטנה. ניתן לזמן לעשות את שלו. ובדרך, אולי נגלה משהו חדש על עצמנו. אולי נגלה שהכוח לרפא את עצמנו נמצא בתוכנו, במזון שאנחנו אוכלים, ובאהבה שאנחנו משקיעים בו.
איזה מתכון למרק העצמות אתן הולכות לנסות? אני סקרנית לשמוע!
