אני זוכרת את התקופה הזו בחיים שלי כל כך בבירור. אחרי שנים של ניסיונות כושלים להבין למה אני מתעוררת עייפה יותר ממה שהייתי לפני השינה, הרגשתי כמו בלשית שמחפשת רמזים בזירת פשע, רק שהפשע היה נגדי. ניסיתי הכל – אפליקציות שינה, מדיטציות, תה צמחים... אבל דבר לא באמת עבד.
אז מה בעצם קורה פה? למה אנחנו כל כך עייפים? האם אנחנו באמת ישנים מספיק? או שאולי משהו עמוק יותר מסתתר מאחורי התחושה הזו?
בטח שמעתם את כל הסיבות הרגילות: מסכים לפני השינה, קפאין מאוחר, שינה לא סדירה... ואל תבינו אותי לא נכון, הדברים האלה משפיעים! אבל האם הם הסיבה העיקרית? אני טוענת שלא.
התשובה האמיתית, כך גיליתי, קשורה הרבה יותר למשהו אחר - ללחץ כרוני ולמה שאני מכנה "חוב רגשי". רגע, מה? חוב רגשי? תנו לי להסביר...
חוב רגשי: האויב השקט של השינה שלנו
תחשבו על זה: כמה פעמים הלכתם לישון כשאתם טעונים רגשית? אחרי ויכוח עם בן/בת הזוג, אחרי יום לחוץ בעבודה, אחרי שיחה קשה עם חברה? אנחנו סוחבים איתנו מטען רגשי כבד למיטה, והגוף שלנו פשוט לא מצליח להירגע באמת.
אני זוכרת תקופה ספציפית שבה הייתי מתוחה כמו קפיץ. עבדתי בעבודה שלא אהבתי, הייתי צריכה לעמוד ביעדים לא הגיוניים ופשוט לא היה לי זמן לנשום. הייתי ישנה 8 שעות בלילה, אבל קמה כאילו דרס אותי טרקטור. למה? כי המוח שלי המשיך לעבוד שעות נוספות, גם כשהייתי אמורה לנוח.
אחד המקורות שהכי עזרו לי להבין את זה היה מחקר של ד"ר כריסטין נורתרופ, גינקולוגית שהפכה לגורו של בריאות נשים. היא מדברת על הקשר ההדוק בין רגשות לא מעובדים לבין מחלות פיזיות. מדהים איך שהגוף שלנו זוכר הכל, גם מה שאנחנו מנסים להדחיק.
אז איך נפטרים מהחוב הרגשי הזה? זו השאלה האמיתית. וזה לא קל, אני מודה. אבל יש דרכים.
צעדים קטנים, שינוי גדול: איך התחלתי לתקן את השינה שלי (והחוב הרגשי)
אני לא אתיימר להגיד שמצאתי פתרון קסם. אבל אחרי ניסוי וטעייה רבים, גיליתי כמה דברים שעובדים בשבילי, ואני מקווה שיעבדו גם בשבילכם:
- גבולות. הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא להציב גבולות. בעבודה, במערכות יחסים, אפילו לעצמי. אם אני מרגישה שאני נותנת יותר מדי, אני עוצרת. פשוטו כמשמעו. זה קשה, אבל זה משתלם.
- "זמן טיפשות". שמעתם על זה? אני מצאתי את זה בספר של טים פריס, "The 4-Hour Workweek". הרעיון הוא להקדיש זמן ספציפי ביום לדברים מטופשים ולא חשובים – גלילה באינסטגרם, משחקי מחשב, כל מה שעוזר למוח שלי להתנתק. זה נשמע מנוגד לאינטואיציה, אבל זה עובד.
- "פריקת רעלים" רגשית. ממש כמו שאנחנו עושים דיטוקס לגוף, אנחנו צריכים לעשות דיטוקס לרגשות. בשבילי, זה אומר לכתוב יומן, לדבר עם חברה טובה או ללכת לטיפול פסיכולוגי. מה שעוזר לכם לפרוק את מה שמציק לכם. אל תתביישו לבקש עזרה, זה סימן של כוח, לא של חולשה.
- תנועה. אני יודעת, אתם בטח חושבים שאני הולכת להגיד "ספורט זה חשוב". וזה נכון, אבל לא רק בגלל הסיבות שכולם אומרים. תנועה עוזרת לשחרר מתח מהגוף. הליכה קצרה בטבע, ריקוד מטורף בסלון או אפילו רק מתיחות קלות – כל דבר עוזר.
- טקס שינה אישי. זה לא חייב להיות משהו מסובך. בשבילי, זה אומר לכבות את כל המסכים שעה לפני השינה, לקרוא קצת ספר, לשתות תה קמומיל ולעשות מדיטציה קצרה. זה עוזר לי להכין את הגוף והנפש לשינה.
אבל רגע, מה עם כל הטיפים הקלאסיים? מסכים, קפאין, וכו'? אל תזלזלו בהם! הם חלק חשוב מהפאזל. אבל הם לא הפתרון המלא.
התובנה המפתיעה:
השינה שלנו היא כמו מראה. היא משקפת את מה שקורה בחיים שלנו. אם אנחנו חיים בלחץ, בסטרס ובחוסר איזון רגשי, השינה שלנו תסבול.
השינוי האמיתי התחיל כששיניתי את הגישה שלי. הפסקתי להאשים את המסכים והתחלתי להסתכל פנימה. שאלתי את עצמי: מה אני באמת מרגישה? מה אני צריכה? איך אני יכולה לדאוג לעצמי יותר טוב?
הדרך עוד ארוכה, ואני עדיין לא תמיד ישנה מושלם. אבל לפחות עכשיו אני מבינה את הסיבה האמיתית שאני מתעוררת עייפה, ויש לי כלים להתמודד איתה.
אז מה איתכם? מה אתם סוחבים איתכם למיטה? איזה חוב רגשי אתם צריכים לשלם? אני מזמינה אתכם לחשוב על זה. השינה שלכם תודה לכם.
