האמת? תמיד קצת זלזלתי בדופק המנוחה. נשמע לי כמו עוד נתון סטטיסטי שאפשר למצוא באפליקציות כושר, אבל לא באמת מעניין אותי. הייתי עסוקה באימונים, בקלוריות, במספרים הגדולים האלה שצועקים "הצלחה". עד ש… טוב, עד שהגוף שלי החליט לצרוח בחזרה.
הייתי מותשת. לא עייפות רגילה, אלא תחושה עמוקה של סחיטה, כאילו מישהו שאב ממני את כל האנרגיה. ישנתי שעות, אכלתי בריא (יחסית!), אבל עדיין הרגשתי כמו סמרטוט רצפה. התחלתי לחשוד שאולי אני חולה במשהו.
ואז, בשיחת חולין עם חברה שהיא רופאה, היא שאלה אותי מה דופק המנוחה שלי. מודה, לא היה לי מושג. "תמדדי," היא אמרה בפשטות, "זה יכול לתת לך אינדיקציה טובה למצב שלך".
הורדתי אפליקציה, הנחתי את האצבע על הצוואר, ו… וואו. הספרה קפצה גבוה משציפיתי. גבוה מדי.
מה זה אומר בעצם דופק מנוחה גבוה? בגדול, זה אומר שהגוף שלך עובד קשה גם כשאתה אמור לנוח. זה יכול לנבוע מסטרס, חוסר שינה, תזונה לקויה, התייבשות, או אפילו אימונים מוגזמים. (מקור: Mayo Clinic - Resting heart rate: What does it mean? https://www.mayoclinic.org/healthy-lifestyle/fitness/expert-answers/resting-heart-rate/faq-20058285)
אבל מה שמדהים הוא שדופק המנוחה יכול לספר לך הרבה יותר על עצמך ממה שאתה חושב. זה כמו מדד רגישות פנימי, שמגלה לך מתי אתה דוחף את עצמך יותר מדי, מתי אתה צריך לעצור ולנשום, מתי הגוף שלך מבקש עזרה.
אז התחלתי לעקוב. כל בוקר, לפני שהרגל דרכה על הרצפה, מדדתי דופק. ומה גיליתי? שאני לא מקשיבה לעצמי. בכלל.
ידעתי שאני לחוצה, אבל לא הבנתי עד כמה הסטרס הזה משפיע עלי פיזית. גיליתי שאפילו כוס קפה אחת ביום מעלה לי את הדופק בצורה משמעותית. למדתי ששינה של שבע שעות זה לא מספיק בשבילי – אני צריכה לפחות שמונה, ואפילו תשע בימים עמוסים.
היו ימים שבהם הדופק קפץ בפתאומיות בלי סיבה נראית לעין. בהתחלה הייתי מתוסכלת. מה קורה פה? מה אני עושה לא נכון? ואז הבנתי: זה לא תמיד קשור לפעולות שלי. לפעמים זה פשוט תגובה רגשית. ריב עם בן הזוג, דאגה בעבודה, או סתם יום מעונן – הכל משפיע.
פתאום הבנתי שדופק המנוחה הוא לא רק מספר, אלא מראה לנפש שלי.
אבל כאן מגיע הטוויסט: מה עושים עם כל המידע הזה? האם להפוך לאובססיביים ולמדוד כל שעה? ברור שלא. (אישית, ניסיתי, וזה רק גרם לי ליותר חרדה!)
הפתרון שמצאתי היה הרבה יותר פשוט: הקשבה.
התחלתי לשים לב לתחושות שלי בגוף. לא רק למדוד דופק, אלא גם להרגיש אותו. מתי אני מרגישה לחוצה? מתי אני נושמת בצורה שטחית? מתי השרירים שלי מתוחים?
דופק המנוחה הפך לסוג של מצפן, שמכוון אותי בחזרה לעצמי. כשהוא עולה, אני יודעת שאני צריכה לעצור, לנשום, לעשות משהו טוב בשבילי. אולי מדיטציה קצרה, אולי כוס תה, אולי סתם חיבוק ארוך.
זה לא תמיד עובד. יש ימים שבהם הדופק בשמיים ואני מרגישה חסרת אונים. אבל גם בימים האלה, אני מזכירה לעצמי שזה בסדר. זה חלק מהחיים. המטרה היא לא להוריד את הדופק בכל מחיר, אלא ללמוד להכיר את עצמי טוב יותר, ולהיות קשובה לצרכים שלי.
אגב, גיליתי משהו נוסף. כשמטפלים בגוף, הנפש מטפלת בעצמה. כשאני אוכלת בריא, ישנה מספיק, ועושה פעילות גופנית שאני נהנית ממנה, הסטרס פשוט נעלם. זה לא קסם, אבל זה מרגיש קרוב לזה. (מקור: American Heart Association - How Stress Affects Your Health https://www.heart.org/en/healthy-living/healthy-lifestyle/stress-management/how-stress-affects-your-health)
לפני כמה שבועות, הדופק שלי היה נמוך במיוחד. נמוך באופן מדאיג. כאילו הגוף אומר לי "די! אני צריך הפסקה!". עשיתי בדיקות דם שיצאו תקינות. חשבתי שאני חולה, או שאולי אני פשוט לא מספיק פעילה.
ואז קלטתי. אני מאוהבת.
נכון, זה נשמע קיטשי, אבל האמת היא שהאהבה הזו שינתה לי את כל הכימיה בגוף. היא גרמה לי להרגיש רגועה, שמחה, ומחוברת לעצמי בצורה שלא הרגשתי מעולם.
אז מה הנקודה? דופק המנוחה הוא רק כלי אחד, קטן, אבל הוא יכול לפתוח לך דלת לעולם שלם של תובנות על עצמך. הוא יכול ללמד אותך להקשיב לגוף שלך, להיות קשובה לצרכים שלך, ולחיות חיים מאוזנים ומאושרים יותר.
אבל הכי חשוב, הוא יכול להזכיר לך שאת לא לבד. כולנו עוברים את זה. כולנו מנסים להבין את עצמנו, למצוא את האיזון הנכון, ולחיות חיים טובים יותר.
אז מה עכשיו? תמדדי את הדופק שלך. תקשיבי לגוף שלך. ותגלי מה הוא מנסה לספר לך. אולי תופתעי.
ואולי, כמוני, תגלי סודות על עצמך שלא תיארת.
מה הדופק שלך מספר לך עכשיו? שתפי אותי, סקרנית לשמוע!
