אוקיי, אני חייבת להודות. כשהתחילו לדבר על מרק עצמות הייתי סקפטית. קצת כמו כל טרנד בריאות שמבטיח ניסים. "מרק? באמת? זה מה שיציל אותי מכאבי הברכיים?" חשבתי לעצמי, מגחכת קלות. אבל אז הגיע הרגע שבו פשוט לא יכולתי יותר. כל עלייה במדרגות הפכה לסיוט, והריצה הקלה בפארק נראתה כמו זיכרון רחוק.
החלטתי לנסות. מה כבר יכול להיות? גרוע יותר מהכאבים כבר לא יהיה, נכון? אז התחלתי לבשל מרק עצמות. לא מתכונים מפוצצים, פשוט עצמות בקר טובות, ירקות שורש ועשבי תיבול. בישול ארוך, איטי, כזה שממלא את הבית בריח חם ומנחם.
האמת? בהתחלה לא קרה כלום. כלומר, המרק היה טעים, אבל זהו. שום מהפך קסום. התחלתי לפקפק בעצמי – אולי אני מבשלת לא נכון? אולי אני צריכה עצמות יותר מיוחדות? התסכול התחיל לחלחל.
ואז, אחרי שבועיים בערך, שמתי לב שאני עולה במדרגות קצת יותר בקלות. קצת פחות כאבים. זה היה מינורי, אבל משהו השתנה. "יכול להיות שזה המרק?" תהיתי. או שזה סתם צירוף מקרים?
החלטתי להמשיך. לא בגלל הבטחות שווא, אלא כי משהו שם הרגיש נכון. משהו בתהליך האיטי הזה, בריחות, בחום. גם קראתי קצת יותר לעומק על הקולגן, הג'לטין, והמינרלים שמשתחררים לעצמות בזמן הבישול הארוך. זה התחיל להסתדר לי בראש.
מרק עצמות הוא לא תרופת פלא. אבל הוא כן אוצר.
אז מה בעצם גיליתי? גיליתי שמרק עצמות, בשבילי לפחות, הוא שילוב מנצח של כמה דברים. קודם כל, הוא סיפק לגוף שלי חומרי בניין שהוא כל כך היה צריך. ד"ר קלי ברוגן, פסיכיאטרית הוליסטית שאני מאוד מעריכה, מדברת הרבה על הקשר בין בריאות המעיים לבריאות הנפש, ומרק עצמות מצוין לשיקום רירית המעי (Brogan, K. (2016). A Mind of Your Own: The Truth About Depression and How Women Can Heal Their Bodies to Reclaim Their Lives. Harper Wave). מעיים בריאים יותר – גוף בריא יותר. זה הכל קשור.
דבר שני, וזה אולי אפילו יותר חשוב, הוא הכריח אותי להאט. הבישול הארוך, ההמתנה, הריח שממלא את הבית – זה היה סוג של מדיטציה. לקחת הפסקה מהטירוף של היום יום, להתחבר למשהו בסיסי, עתיק יומין. זה גם גרם לי לחשוב על הסבתות שלנו, שבישלו דברים כאלה באופן קבוע. הן ידעו משהו שאנחנו שכחנו?
המהפך האמיתי הוא לא רק פיזי, הוא גם נפשי.
אבל כאן מגיע הקאץ'. מרק עצמות לא עובד בשביל כולם. חלק מהאנשים לא ירגישו שום שינוי. וחלק, כמו שאני למדתי על בשרי, צריכים להקפיד על איכות העצמות. גיליתי שאני רגישה להיסטמין, ואם אני משתמשת בעצמות לא איכותיות, אני יכולה לקבל כאבי ראש נוראיים. זה היה שיעור חשוב – להקשיב לגוף שלי, לא לסמוך על טרנדים עיוורת.
פרופסור טים ספקטור, חוקר מיקרוביום ידוע, מדבר הרבה על החשיבות של תזונה מגוונת ומאוזנת, ועל כך שאין פתרון אחד שמתאים לכולם (Spector, T. (2015). The Diet Myth: The Real Science Behind What We Eat. Weidenfeld & Nicolson). זה נכון גם לגבי מרק עצמות.
אז איפה אני היום? אני עדיין מבשלת מרק עצמות באופן קבוע. זה חלק מהשגרה שלי. אבל אני עושה את זה מתוך הקשבה לגוף שלי, מתוך הבנה של המגבלות. אני לא מצפה לניסים, אבל אני כן מרגישה יותר טוב. והכי חשוב, למדתי שיעור חשוב על סבלנות, הקשבה וחיבור למשהו עמוק יותר.
ואת יודעת מה? יכול להיות שזה השילוב הזה – בין חומרי הבניין לגוף, והרוגע לנפש – הוא זה שעשה את ההבדל. אולי הכאבים במפרקים היו רק סימפטום למשהו גדול יותר.
אני לא יודעת. אבל אני כן יודעת שאני אמשיך לבשל. כי זה טעים, כי זה מנחם, וכי זה מזכיר לי להאט, לנשום, ולהקשיב.
ואולי, רק אולי, זה גם עוזר למפרקים.
אז מה דעתך? ניסית פעם מרק עצמות? איזה תובנות או שאלות זה העלה לך? סקרנית לשמוע!
