נתחיל מהסוף: אני כבר לא קמה בבהלה. פעם, האזעקה הייתה מתנגנת והלב שלי היה מתחיל לדפוק כאילו מישהו רדף אחריי. עכשיו? אני פותחת את העיניים, מחייכת, ונושמת.
נשמע קלישאתי, נכון? גם אני חשבתי ככה.
האמת, הכל התחיל מתוך ייאוש. אחרי חודשים של שינה טרופה, עייפות כרונית וחרדה שהלכה והחמירה, נתקלתי במקרה בסרטון על נשימות ביוטיוב. חשבתי לעצמי, "נו, באמת. מה כבר נשימה יכולה לעשות?". אבל הייתי נואשת, אז ניסיתי.
התחלתי עם חמש דקות. חמש דקות של נשימות עמוקות, מודעות. בהתחלה הרגשתי מגוחך. כאילו אני עושה הצגה לעצמי. המחשבות רצו לי בראש כמו מכוניות על אוטוסטרדה. אבל המשכתי.
ויום אחד, קרה משהו. פתאום, באמצע הנשימה, הרגשתי משהו משתחרר. כאילו שק גדול של מתח פשוט התרוקן ממני.
מאז, הנשימות הפכו להיות חלק קבוע מהבוקר שלי. זה לא תמיד קל. יש ימים שקשה לי להתרכז, יש ימים שאני מרגישה מטופשת, אבל אני תמיד חוזרת לנשימה.
אבל רגע, לפני שאני ממשיכה, חשוב לי להגיד משהו: אני לא גורו נשימות או מומחית מדיטציה. אני פשוט מישהי שמצאה משהו שעובד בשבילה, ורוצה לשתף את זה עם אחרות. אני ממש לא מנסה למכור פה פתרון קסם. יותר כמו - הנה ניסיתי משהו, זה מה קרה, אולי זה יעזור גם לך.
אז מה בעצם קרה שם, בבוקר ההוא? למה הנשימות עבדו כל כך טוב?
המוח מספר לנו סיפורים, והגוף מקשיב.
התחלתי לחקור. קראתי מחקרים על השפעת הנשימה על מערכת העצבים, על הורמוני הלחץ, על הקשר בין המוח לגוף. גיליתי שהנשימה היא כלי עצום עוצמה שיש לנו תמיד בהישג יד. היא יכולה להרגיע אותנו ברגעים של חרדה, לשפר את הריכוז, להגביר את האנרגיה, ואפילו לשפר את איכות השינה.
ד"ר אנדרו וייל, לדוגמה, פיתח את טכניקת "4-7-8" - נשימה שמסייעת להירדם בקלות. (מקור: Weil, A. (2015). Spontaneous Healing. Alfred A. Knopf.) ניסיתי את זה בלילה אחד שלא הצלחתי להרדם. ואז בלילה אחר. וזה עבד!
הנשימה היא גשר בין המוח לגוף. כשאנחנו לחוצים, הנשימה שלנו הופכת להיות מהירה ושטחית, מה שמעביר לגוף מסר שהוא נמצא בסכנה. כשאנחנו נושמים עמוק ורגוע, אנחנו מעבירים לגוף מסר שהוא יכול להירגע.
אבל לא הכל ורוד. היו לי גם כישלונות בדרך.
לדוגמה, ניסיתי פעם לעשות נשימות בוקר מול הים. דמיינתי את עצמי יושבת על החוף, שומעת את הגלים, נושמת אוויר צח. בפועל? היה קר, רועש, וכל מה שחשבתי עליו זה כמה אני רוצה כוס קפה חם.
אז הבנתי שלא כל טכניקה מתאימה לכולם. מה שעובד בשבילי, לא בהכרח יעבוד בשבילך.
התובנה האמיתית היא לא בטכניקה, אלא בתשומת הלב.
במקום לחפש את "הטכניקה המושלמת", התחלתי להתמקד במה שאני מרגישה. שאלתי את עצמי: מה הגוף שלי צריך עכשיו? האם הוא צריך נשימה עמוקה ומרגיעה, או נשימה מהירה וממריצה? האם הוא צריך שקט או תנועה?
ואז גיליתי משהו מפתיע: הגוף שלי ידע את התשובה. הוא תמיד ידע. רק הייתי צריכה ללמוד להקשיב לו.
אחד הדברים שהכי הדהימו אותי היה הקשר בין הנשימה לרגשות. פתאום שמתי לב שכשאני עצבנית, אני עוצרת את הנשימה. שכשאני מפחדת, הנשימה שלי הופכת להיות מהירה ושטחית. הבנתי שהנשימה היא לא רק פעולה פיזיולוגית, היא גם כלי לניהול רגשות.
ישנה פסיכולוגית בשם ד"ר ליסה פלדמן בארט, שטוענת שהרגשות שלנו הם לא משהו שקורה לנו, אלא משהו שאנחנו יוצרים. (מקור: Barrett, L. F. (2017). How Emotions Are Made: The Secret Life of the Brain. Houghton Mifflin Harcourt.) זה גרם לי לחשוב - אם אני יכולה ליצור רגשות, אולי אני יכולה גם לשנות אותם? אולי הנשימה היא כלי ליצירת רגשות חדשים, חיוביים יותר?
אני מודה, עדיין יש ימים שאני קמה בבהלה. שיש ימים שהמחשבות שלי משתלטות עליי, שהחרדה חוזרת לבקר. אבל עכשיו, יש לי כלי חדש להתמודד עם זה. יש לי את הנשימה.
אז מה למדתי מהניסוי הקטן שלי עם הנשימות? למדתי שהגוף שלנו חכם יותר ממה שאנחנו חושבים. שלפעמים, הפתרונות הכי פשוטים הם גם הכי עוצמתיים. שלנשימה אחת עמוקה יכולה להיות השפעה עצומה על היום שלנו.
אבל אולי הכי חשוב, למדתי שאני לא לבד. כולנו מתמודדים עם אתגרים, כולנו מחפשים דרכים להרגיש טוב יותר. ואם הנשימות עזרו לי, אולי הן יכולות לעזור גם לך.
אז מה את אומרת? מוכנה לנסות? אולי לא חמש דקות, אולי רק דקה אחת. דקה אחת של נשימות עמוקות ומודעות. דקה אחת של תשומת לב לגוף שלך.
אני סקרנית לשמוע מה יקרה לך.
