אני חייבת לשתף אתכם במשהו מביך. שנים סבלתי מנזלת כרונית. שנים! ניסיתי הכל – תרופות סבתא, תרופות קונבנציונליות, שינויי תזונה, אפילו דיקור סיני. כלום לא עבד באמת. הרגשתי כמו נייר טואלט מהלך, תמיד עם טישו ביד.
ואז, יום אחד, במקרה לגמרי, נתקלתי בספר עתיק. ספר מרפא יהודי עתיק, שהיה שייך לסבתא רבה של סבתא שלי (משפחה עם היסטוריה ארוכה ומסתורית, אני חייבת להודות). בתחילה הייתי סקפטית, כמובן. מה כבר יכול להיות כתוב שם שלא ניסיתי? אבל משהו בשם "נעמה" שחזר על עצמו בין הדפים, משך אותי.
נעמה, כפי שהבנתי מהכתוב, הייתה מרפאה עממית. היא לא דיברה בשפה רפואית גבוהה, אלא בשפה של אנשים, בשפה של כאב אמיתי. ויום אחד, בין עשרות מתכונים לצמחי מרפא, מצאתי אותו – מתכון לנזלת כרונית.
המתכון הזה לא רק ריפא אותי, הוא שינה לי את הגישה לריפוי בכלל.
המתכון עצמו פשוט להפתיע: תערובת של ג'ינג'ר טרי מגורד, דבש מקומי, לימון סחוט ושום כתוש. כן, שום! בהתחלה חשבתי לעצמי "מה זה השטות הזאת? שום לנזלת? זה בטח יגרום לי רק לנזלת יותר גרועה!". אבל משהו בקול הכנה של נעמה, בין השורות, גרם לי לנסות.
הנה הציטוט המדויק מכתביה של נעמה: "הנזלת היא לא רק עניין של אף דולף, היא ביטוי של חסימה רגשית. השום פותח את הסתימות, הדבש מרגיע, הלימון מנקה והג'ינג'ר מחמם את הנשמה."
אני יודעת, זה נשמע קצת ניו אייג', אבל תאמינו לי, אחרי שניסיתי הכל, הייתי מוכנה לנסות כל דבר.
לקחתי את המתכון של נעמה, והכנתי אותו. הטעם היה נורא, אני לא אשקר. אבל כבר אחרי יומיים הרגשתי שינוי. הנזלת התחילה להצטמצם, וההרגשה הכללית שלי השתפרה. לא רק האף שלי היה פחות סתום, אלא גם המצב רוח שלי היה יותר טוב.
עכשיו, אני לא רופאה, ואני לא טוענת שהמתכון הזה הוא תרופת פלא לכל אחד. אבל חשוב לי לשתף אתכם בחוויה האישית שלי, ובתובנה המפתיעה שקיבלתי.
האם יכול להיות שהנזלת הכרונית שלי הייתה קשורה לחסימה רגשית שלא הייתי מודעת אליה?
אני יודעת שזה נשמע קצת מופרך, אבל ככל שחשבתי על זה יותר, זה התחיל להגיוני. שנים שהדחקתי רגשות, שנים שלא נתתי לעצמי לבטא את עצמי בצורה מלאה. אולי הנזלת הייתה הדרך של הגוף שלי להגיד לי משהו?
לפי מחקר שפורסם בכתב העת "Psychosomatic Medicine" (מקור 1), קיים קשר בין לחץ נפשי ומחלות כרוניות, כולל מחלות דרכי הנשימה. המחקר מצביע על כך שמתח כרוני יכול להחליש את המערכת החיסונית ולהפוך אנשים לרגישים יותר לזיהומים.
בנוסף, ד"ר ג'ון סארנו, בספרו "Healing Back Pain: The Mind-Body Connection" (מקור 2), טוען כי כאב פיזי הוא לעתים קרובות ביטוי של רגשות מודחקים. למרות שהספר מתמקד בכאבי גב, העיקרון הזה יכול להיות מיושם גם על מחלות אחרות, כמו נזלת כרונית.
אני מודה, גם אחרי השיפור המשמעותי, היו לי ימים של ספק. חשבתי שאולי זה פשוט אפקט פלצבו. אולי סתם במקרה הנזלת שלי החליטה להיעלם. אבל ככל שהתמדתי עם המתכון של נעמה, וככל שהתחלתי להיות יותר מודעת לרגשות שלי, הנזלת נשארה בשליטה.
אחת התובנות הכי גדולות שלמדתי מהסיפור הזה היא שהגוף והנפש שלנו קשורים זה לזה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
ואם להיות כנה, זה לא היה רק המתכון עצמו שעזר לי. זה היה גם המסע האישי שעברתי. המסע הזה גרם לי לחפש את הספר העתיק, להקשיב לקול הפנימי שלי, ולנסות דברים חדשים.
אני עדיין לא יודעת הכל על ריפוי, ויש לי עוד הרבה מה ללמוד. אבל אני כן יודעת דבר אחד: הקול של נעמה, המרפאה העממית מהעבר, לימד אותי להקשיב לקול הפנימי שלי. הוא לימד אותי שאפשר למצוא ריפוי במקומות הכי לא צפויים, ושפעמים רבות הפתרון נמצא בתוכנו.
אני לא מבטיחה שהמתכון של נעמה יעבוד לכולם. אני כן מבטיחה שהוא גרם לי להסתכל על הגוף שלי בצורה אחרת, בצורה יותר הוליסטית. ועבורי, זה שווה הכל.
אז מה אתכם? האם גם אתם חוויתם ריפוי ממקור לא צפוי? אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם!
