אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. שעה 3 לפנות בוקר, אני מתהפכת מצד לצד, מנסה נואשות לחזור לישון. המחשבות רצות, הלב דופק מהר כאילו הרגע סיימתי מרתון, ואני? אני מרגישה יותר עייפה מעייפה.
תמיד חשבתי שאני ישנה טוב. שמונה שעות, לפעמים אפילו יותר בסופ"ש. מה עוד אני יכולה לבקש? אבל משהו לא הסתדר. קמתי עייפה, עצבנית, חסרת סבלנות. התחלתי לתהות – אולי הבעיה היא לא בכמות, אלא באיכות?
האמת? התייחסתי בזלזול לכל הדיבורים על מעקב שינה. "שטויות," חשבתי, "אני יודעת כמה אני ישנה, לא צריך אפליקציה בשביל זה". אבל אחרי עוד בוקר מתסכל במיוחד, החלטתי לתת לזה צ'אנס. הזמנתי מניטור דופק לילי. לא האמנתי כמה טעיתי.
הדבר הראשון שלמדתי? אני לא ישנה טוב. ממש לא.
הפער בין מה שחשבתי למה שקרה בפועל היה עצום.
מסתבר שגם כששכבתי במיטה שמונה שעות, הדופק שלי היה משוגע, קופץ ועולה כמו ברכבת הרים. כאוס מוחלט. לא פלא שהרגשתי כאילו דרס אותי טרקטור כל בוקר.
אבל רגע, מה בכלל אומר דופק גבוה בלילה? ולמה זה כל כך חשוב?
דופק הלב בלילה אמור להיות נמוך יותר מאשר בשעות היום. כשאנחנו ישנים, הגוף שלנו צריך להיות במצב של מנוחה מוחלטת. דופק גבוה מצביע על כך שמשהו מפריע למערכת העצבים שלנו להירגע. יכולים להיות הרבה גורמים: מתח, חרדה, תזונה לא נכונה, פעילות גופנית מאוחרת, צריכת אלכוהול או קפאין... הרשימה עוד ארוכה. (מקור: Mayo Clinic, "Resting Heart Rate").
אז מה עשיתי? התחלתי לחקור. קראתי מאמרים, צפיתי בסרטונים, אפילו התייעצתי עם רופאה (ד"ר ענת גולדנברג, מומחית לרפואת שינה, המליצה לי לבדוק גורמים סביבתיים ומצבי לחץ). גיליתי עולם שלם של מידע על שינה, שפשוט התעלמתי ממנו עד עכשיו.
פה התחילה הטרנספורמציה האמיתית.
הבנתי שאני צריכה להפסיק להתייחס לשינה כאל פעולה פסיבית, ולהתחיל להתייחס אליה כאל פרויקט. פרויקט שמצריך תכנון, ניהול, ובעיקר – הקשבה לגוף שלי.
התחלתי לעשות ניסויים. הפסקתי לשתות קפה אחרי הצהריים (הכי קשה!), התחלתי לעשות מדיטציה לפני השינה (חשבתי שזה שטויות, אבל זה עובד!), וידאתי שהחדר חשוך וקריר (פרטים קטנים שעושים הבדל גדול).
והכי חשוב – התחלתי להקשיב לגוף שלי. הבנתי שאם אני אוכלת ארוחה כבדה מדי לפני השינה, אני פשוט לא נרדמת. שאם אני עובדת עד מאוחר, המוח שלי ממשיך לרוץ גם אחרי שאני מכבה את האור.
אבל היו גם כישלונות. ניסיתי תוספי תזונה טבעיים, חלקם עזרו, חלקם לא עשו כלום. ניסיתי טכניקות נשימה מורכבות, אבל רק גרמו לי לתסכול. בסוף, גיליתי שהדברים הפשוטים ביותר הם הכי יעילים.
היו לילות שהרגשתי שאני לא מתקדמת לשום מקום.
זה היה מתסכל. מאוד. אבל המשכתי לנסות, המשכתי ללמוד, המשכתי להקשיב לגוף שלי.
ופה מגיע הטוויסט המפתיע. אחרי כמה שבועות של מעקב דופק, גיליתי משהו מדהים: הדופק שלי בלילה לא היה גבוה רק בגלל מתח או קפאין. גיליתי שהוא קשור באופן ישיר לימים שבהם לא עשיתי פעילות גופנית. כן, דווקא הימים שבהם הייתי "עצלנית" גרמו לדופק שלי להשתולל בלילה.
איך זה יכול להיות? מסתבר שפעילות גופנית עוזרת לגוף לווסת את רמות הקורטיזול (הורמון הסטרס), ובכך מקלה על השינה. אבל חשוב – לא פעילות אינטנסיבית מדי לפני השינה, אלא פעילות מתונה במהלך היום. (מקור: National Sleep Foundation, "Exercise and Sleep").
האמת? הייתי סקפטית. תמיד חשבתי שאם אני אעשה ספורט, אני אהיה יותר עייפה. אבל ניסיתי. התחלתי ללכת להליכות קצרות בצהריים, לעשות יוגה קלילה בערב. ומה גיליתי? הדופק שלי התחיל לרדת, השינה שלי השתפרה, וקמתי בבוקר עם יותר אנרגיה.
אבל השינוי הכי גדול לא היה פיזי, אלא מנטלי. הבנתי שאני צריכה להיות יותר סבלנית כלפי עצמי. שאני לא צריכה להיות מושלמת, שאני לא צריכה לעשות הכל נכון. שאני פשוט צריכה להקשיב לגוף שלי, ולתת לו את מה שהוא צריך.
למדתי ששינה טובה היא לא רק עניין של שעות, אלא עניין של הקשבה.
אז איפה אני עכשיו? אני עדיין לא ישנה מושלם. יש לילות טובים יותר ויש לילות טובים פחות. אבל אני כבר לא מתסכלת מזה. אני יודעת שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה, ואני סומכת על הגוף שלי שימצא את האיזון שלו.
ואולי זה המסר הכי חשוב שאני רוצה להעביר לכן: אל תצפו לפתרונות קסם. אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים באינטרנט. פשוט תתחילו להקשיב לגוף שלכם, תעשו ניסויים, ותגלו מה עובד בשבילכם.
אגב, משהו שחשבתי עליו תוך כדי כתיבה – האם באמת אנחנו נותנות לעצמנו את הלגיטימציה לנוח? האם אנחנו מרשות לעצמנו "לבזבז" זמן על שינה טובה, או שאנחנו מרגישות אשמות שאנחנו לא עושות משהו "יעיל" יותר?
אני עדיין חושבת על זה.
ומה איתך? מה הדופק שלך מספר על השינה שלך? אשמח לשמוע בתגובות!
