אוקיי, בואו נדבר תכל'ס. כמה פעמים הרגשתן שמשהו לא לגמרי בסדר, אבל בדיקות הדם יצאו "תקינות"? זה מחרפן, נכון? שנים הסתובבתי עם עייפות כרונית, כאבי ראש, ונשירת שיער מטורפת. רופאים אמרו לי "את צעירה ובריאה, זה בטח סטרס". סטרס? כן, בטח, כמו שלכולנו יש סטרס... אבל הרגשתי שמסתירים ממני משהו, שהגוף שלי צועק לי משהו שאני לא מצליחה לשמוע.
אז צללתי לעולם הנטורופתיה, ומצאתי שיטה מדהימה לאבחון עצמי של חסרים תזונתיים. לא תרופות פלא, לא דיאטות כסאח, אלא הקשבה לגוף שלך. כאילו לומדים שפה חדשה – השפה של הגוף. ואני כאן כדי ללמד אתכן אותה.
(הבטחה רגשית: להרגיש מחוברת לגוף שלי, לשמוע אותו. הבטחה פרקטית: ללמוד איך לזהות סימנים לחסרים תזונתיים עוד לפני שהם הופכים לבעיה רצינית.)
השיטה הסודית של הנטורופתים (שלא מלמדים בבתי ספר לרפואה)
השיטה הזו, היא בעצם שילוב של ידע קלאסי עם הקשבה אינטואיטיבית. זה קצת כמו להיות בלש – מחפשים רמזים, מחברים נקודות, ומוצאים את האשם (במקרה שלנו, החוסר התזונתי).
אבל לפני שנצלול לרמזים, חשוב להבין משהו בסיסי: הגוף שלנו הוא מערכת מדהימה שיודעת לרפא את עצמה. הבעיה היא שלפעמים, אנחנו לא מספקים לה את הכלים הנכונים. זה קצת כמו לתת לפועל בניין פטיש ומסמר, ולצפות שהוא יבנה בית שלם.
האם אנחנו מספקים לגוף שלנו את כל "חומרי הגלם" שהוא צריך?
למה בדיקות דם לא תמיד מספיקות?
אחת השאלות הראשונות שאנשים שואלים אותי היא: "אבל נעמה, עשיתי בדיקות דם, הכל יצא תקין! אז איך יכול להיות שיש לי חוסר?". זו שאלה מצוינת, והתשובה היא קצת מורכבת.
בדיקות דם הן כלי חשוב, אבל הן נותנות לנו תמונה חלקית בלבד. הן מודדות את רמות הויטמינים והמינרלים בדם, אבל לא בהכרח משקפות את המצב ברקמות ובתוך התאים.
תחשבו על זה כמו על בריכת שחייה: הבדיקה מודדת את כמות המים בבריכה, אבל לא את כמות המים שהשחיינים שותים. יכול להיות שהבריכה מלאה, אבל השחיינים צמאים!
הבעיה היא לא תמיד מה חסר, אלא איפה הוא חסר.
במאמר שפורסם בכתב העת "Journal of the American College of Nutrition" (מקור מקצועי מקובל), החוקרים הדגישו את החשיבות של התייחסות לתסמינים קליניים לצד תוצאות מעבדה, וקראו לגישה הוליסטית יותר באבחון תזונתי.
אגב, כשניסיתי את השיטה הזו על עצמי בפעם הראשונה, הייתי סקפטית בטירוף. "נו באמת, עכשיו אני אהיה רופאה של עצמי?". אבל אחרי כמה שבועות, כשהכאבי ראש התחילו להיעלם והשיער הפסיק לנשור, כבר לא יכולתי להתכחש לתוצאות.
הגוף שלך הוא גוגל: איך לחפש את התשובות הנכונות
אז איך עושים את זה בפועל? איך לומדים לשמוע את הגוף? הנה כמה צעדים בסיסיים:
- יומן תזונה ותסמינים: במשך שבוע, כתבי כל מה שאת אוכלת ושותה, וגם כל תחושה מוזרה או לא נעימה שאת מרגישה. כאבי ראש, עייפות, נפיחות, עצירות – הכל נחשב. אל תצנזרי את עצמך!
- זיהוי דפוסים: עכשיו, הסתכלי על היומן שלך וחפשי דפוסים. האם את מרגישה עייפה במיוחד אחרי ארוחת צהריים? האם הבטן שלך מתנפחת אחרי שאת אוכלת מוצרי חלב? האם יש לך חשק מטורף למתוקים בשעה 4 אחר הצהריים?
- מחקר עצמאי: אחרי שזיהית דפוסים, חפשי מידע על התסמינים שלך באינטרנט. אבל בזהירות! אל תפלי למלכודות של אתרים מפוקפקים. חפשי מידע מאתרים רפואיים מוכרים, בלוגים של נטורופתים מוסמכים, או קבוצות פייסבוק עם ביקורות טובות.
- מבחן ההקשבה: אחרי שקראת קצת, נסי להכניס שינויים קטנים בתזונה שלך. למשל, אם את חושדת שיש לך רגישות לגלוטן, נסי להוריד גלוטן מהתפריט שלך לשבוע. אם את חושדת שאת לא מקבלת מספיק מגנזיום, נסי לאכול יותר עלים ירוקים או לקחת תוסף מגנזיום.
ההקשבה לגוף היא כמו משחק ניסוי וטעייה.
הטריק הקטן שלי: איך לזהות חוסר בוויטמין B12 בלי בדיקת דם
אחד החוסרים התזונתיים הנפוצים ביותר הוא חוסר בוויטמין B12. הוא יכול לגרום לעייפות, חולשה, חוסר תחושה בידיים וברגליים, ואפילו לבעיות זיכרון.
אז מה עושים? במקום לרוץ לבדיקת דם (שלא תמיד תהיה מדויקת), אפשר לעשות מבחן פשוט בבית:
תסתכלי על הלשון שלך. אם היא חלקה, אדומה ומבריקה, זה יכול להיות סימן לחוסר בוויטמין B12. (מקור מפתיע: למדתי את זה מסבתא שלי, שהייתה אחות מוסמכת.)
אבל זהירות, לשון חלקה יכולה להעיד גם על דברים אחרים, אז אל תיקחי את זה כעובדה מוגמרת. זה רק רמז, עוד חתיכה בפאזל.
זהירות! מלכודות בדרך לאבחון עצמי מוצלח
חשוב לי להיות כנה איתכן: אבחון עצמי של חסרים תזונתיים הוא לא משחק ילדים. יש כמה מלכודות שקל ליפול אליהן:
- היפוכונדריה: אל תתחילי לחשוב שיש לך את כל המחלות בעולם אחרי שקראת קצת באינטרנט. זכרי, כל אחד חווה תסמינים שונים, ואבחון עצמי הוא רק נקודת התחלה.
- אבחון יתר: אל תמהרי להחליט שיש לך חוסר בויטמין מסוים רק בגלל שקראת על זה בפייסבוק. חוסרים תזונתיים יכולים להיות מורכבים, ולפעמים התסמינים יכולים להצביע על בעיה אחרת לגמרי.
- התעלמות מסימנים מוקדמים: אם את מרגישה שמשהו לא בסדר, אל תתעלמי מזה. גשי לרופא או לנטורופת מוסמך, ותבדקי את הנושא לעומק.
הכי חשוב זה להקשיב לגוף שלך, אבל לא להקשיב רק לו.
אני יודעת שהכל נשמע קצת מאיים, אבל אל תתייאשי. אבחון עצמי של חסרים תזונתיים הוא מסע, לא יעד. זה תהליך של למידה, הקשבה, וגילוי עצמי.
סיום פתוח: מה הלאה?
אז אחרי כל זה, מה עכשיו? מה השלב הבא במסע שלנו? אני חושבת שהשאלה הכי חשובה היא: האם אנחנו באמת מוכנות להקשיב לגוף שלנו, או שאנחנו מעדיפות להמשיך להתעלם מהרמזים שהוא שולח לנו?
אני מזמינה אתכן לשתף אותי בתגובות שלכן, בשאלות שלכן, וגם בסיפורים האישיים שלכן. יחד, נוכל ללמוד, לגדול, ולהפוך לגרסה הבריאה והמאושרת ביותר של עצמנו.
