אני מודה, יש לי וידוי: גם אני, כמו כולם, חוטאת לפעמים. לאו דווקא במובן הפלילי, אלא יותר במובן... האבקתי. אתם יודעים, אותו אבק בלתי נראה שמצטבר במקומות הכי מוזרים, אלה שתמיד שוכחים לנקות. כמו מאחורי האסלה, על המזגן או בפינות הנידחות של ארונות המטבח.
פעם הייתי בטוחה שאני סופר-מסודרת, עד שחברה שלי, נועה (היחידה שמותר לה להעיר לי על הסדר), הרימה גבה ואמרה: "נעמה, הבית שלך מבריק מבחוץ, אבל האבק מסתתר בפינות". ואז זה היכה בי. לא מדובר רק באבק פיזי.
מה באמת מסתתר בפינות האלה? מה אנחנו בוחרים להתעלם ממנו, גם בחיים עצמם?
נכון, ניקיון יסודי זה מעייף. אבל מה אם הייתי אומרת לכם שאותם מקומות שאנחנו מדלגים עליהם, הם בדיוק המקומות שבהם מסתתר הפוטנציאל האמיתי לשינוי? זה נשמע מופרך? תנו לי רגע להסביר.
האבק שבנפש: למה אנחנו מתעלמים ממה שמציק לנו?
פסיכולוגים קוראים לזה "הדחקה". אנחנו דוחפים הצידה מחשבות לא נעימות, רגשות מציקים, או אפילו חלומות שפחדנו להגשים. כמו האבק על המזגן, זה מצטבר שם בשקט בשקט, עד שיום אחד זה מציף אותנו.
פרופ' ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, טוענת בספריה שהיכולת שלנו להיות פגיעים היא המפתח לאושר ולחיבור אמיתי עם אחרים. אבל מי רוצה להיות פגיע? מי רוצה להודות בפני עצמו שהוא מפחד, שהוא לא מושלם, שהוא טועה? הרבה יותר קל להעמיד פנים שהכל בסדר.
אבל האם זה באמת בסדר? האם החיים שלנו לא שווים יותר מזה?
המדריך השלם לניקוי פינות נשכחות (בבית ובנפש):
אוקיי, אז החלטנו שאנחנו רוצים לעשות שינוי. מאיפה מתחילים? קודם כל, נשכח מכל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על ניקיון. אנחנו לא מחפשים שלמות, אנחנו מחפשים אותנטיות.
- התחילו במקום אחד: אל תנסו לנקות את כל הבית (או את כל הנפש) בבת אחת. זה מתכון בטוח לתסכול. בחרו מקום אחד קטן, כמו מגירת הגרביים או פינת שולחן העבודה, והתמקדו בו. תופתעו לגלות כמה אנרגיה משחררת פעולה קטנה אחת.
- שאלו את עצמכם "למה?": בזמן שאתם מנקים, שאלו את עצמכם למה הזנחתם את המקום הזה. האם הוא מייצג משהו אחר בחיים שלכם? האם יש שם חפצים שמזכירים לכם כישלון או אכזבה? תתפלאו, לפעמים חפצים מספרים סיפורים.
- תזרקו בלי רחמים: אם לא השתמשתם במשהו בשנה האחרונה, כנראה שלא תשתמשו בו לעולם. אל תפחדו להיפרד מחפצים שמעמיסים עליכם, פיזית ורגשית. אגב, מחקרים מראים שסדר בבית מפחית חרדה ומשפר את מצב הרוח.
- חגגו הצלחות קטנות: סיימתם לנקות את מגירת הגרביים? מגיע לכם פרס! תכינו לעצמכם כוס קפה טובה, תצאו לטיול קצר, או סתם תקדישו כמה דקות לעצמכם. ניצחונות קטנים מחזקים את המוטיבציה.
- היו סלחנים כלפי עצמכם: אתם לא מושלמים, ואף פעם לא תהיו. יהיו ימים שתתעצלו, ימים שלא תרצו לעשות כלום. זה בסדר. אל תייסרו את עצמכם, פשוט חזרו למסלול למחרת.
אני מודה, אני בעצמי עדיין לא שולטת בכל הטכניקות האלה. לפעמים גם אני מוצאת את עצמי דוחה מטלות, מתעלמת מבעיות, או פשוט מעדיפה לראות טלוויזיה במקום לנקות את האבק מאחורי האסלה. אבל לפחות אני מודעת לזה.
טיפ מפתיע: מקורות השראה לא שגרתיים
בחיפושי אחר השראה, מצאתי אותה במקומות הכי לא צפויים. למשל, בספר "סוד הקסם" של אליזבת גילברט, היא כותבת על היצירתיות ככוח טבעי שנמצא בכל אחד מאיתנו, אבל אנחנו צריכים ללמוד להקשיב לו. זה גרם לי לחשוב, שאולי גם את הפתרונות לבעיות שלנו אנחנו יכולים למצוא בתוכנו, רק אם נקשיב יותר.
ואז נתקלתי בראיון עם מארי קונדו, גורו הסדר והארגון, שאמרה: "תשאלו את עצמכם, האם החפץ הזה מעורר בי שמחה?". זה שינה לי את כל התפיסה לגבי ניקיון. זה הפך מפעולה משעממת, להזדמנות להתחבר לעצמי.
אבל הנה משהו שלא מספרים לכם: השיטה של קונדו לא מתאימה לכולם. יש אנשים, כמוני, שקשה להם להיפרד מחפצים, גם אם הם לא מעוררים בהם שמחה. וזה בסדר. המטרה היא לא להפוך למארי קונדו, אלא למצוא את הדרך שמתאימה לכם.
אז מה למדנו? ניקיון הוא לא רק עניין של אסתטיקה. הוא עניין של בריאות נפשית, של חיבור לעצמנו, ושל יצירת סביבה שתומכת בצמיחה שלנו.
לסיכום? אין סיכום.
המסע הזה הוא אינסופי. תמיד יהיה עוד אבק לנקות, עוד פינה לחקור, עוד מחשבה להרהר בה. אבל זה היופי. אנחנו תמיד יכולים להשתפר, תמיד יכולים ללמוד, ותמיד יכולים להיות קצת יותר טובים ממה שהיינו אתמול.
אז מה אתכם? איזה פינה נשכחת אתם הולכים לנקות היום? ואולי יותר חשוב, איזה אבק בנפש אתם הולכים לאוורר? אני באמת רוצה לדעת. שתפו אותי בתגובות!
