תמיד חשבתי שאני מאלה שמסודרים. אתם יודעים, יומן צמוד, רשימות טו-דו מסודרות, הכל מתקתק. ואז הגיעו שנות ה-20 המאוחרות שלי, והכל התרסק. פתאום, היומן הפך להיות בעיקר תזכורת לכל הדברים שלא הספקתי, והרשימות - עדות אילמת לכישלון תכנוני. מוכר לכם?
הבטחתי לעצמי שאגלה איך לעשות את זה אחרת. לא רק לתכנן, אלא באמת לחיות לפי הלוח שנה, בלי להרגיש כמו עבד של המשימות שלי. הבטחה רגשית? תרגישו הקלה. תרגישו שיש לכם שליטה, אבל כזו שלא חונקת. הבטחה פרקטית? תלמדו איך להתאים את הכלים לחיים שלכם, ולא להפך.
אז איך מתחילים? בואו נדבר על פרפקציוניזם. כן, אני יודעת, זו מילה שחוקה, אבל תחשבו על זה רגע: כמה פעמים ויתרתם על תכנון בכלל, כי הרעיון של תכנית מושלמת שנכשלת הרתיע אתכם יותר מהכאוס עצמו? אני מודה, לי זה קרה לא פעם ולא פעמיים.
אני חושבת על מחקר של ד"ר ברנה בראון על פגיעות ואותנטיות (מקור 1). היא מדברת על איך הפחד מחשיפה גורם לנו להסתתר מאחורי מסכות. ומה יותר "מסכה" מתכנית מושלמת שאנחנו מציגים לעולם, במקום תכנית אמיתית, גמישה, שמתאימה לנו כמו כפפה ליד?
אבל רגע, זה לא אומר לוותר על תכנון! תחשבו על זה כמו על מתכון לעוגה. אתם לא מצפים שהעוגה הראשונה תצא בדיוק כמו בתמונה, נכון? אז למה לצפות שהתכנון הראשון שלכם יהיה מושלם?
פעם שמעתי מישהו אומר: "תכנון הוא כמו מצפן, הוא לא יגיד לך בדיוק איפה את, אבל הוא יראה לך לאן את רוצה להגיע." איזו תובנה מדהימה, נכון?
אבל מה עושים כשקמים בבוקר ומגלים שהמצפן בכלל מצביע לכיוון ההפוך ממה שתכננתם? זה קורה. זה תמיד קורה.
אני זוכרת תקופה שהייתי מתוסכלת ברמות. כל תכנית שלי קרסה, הרגשתי שאני רק מבזבזת זמן על ניסיונות לתכנן דברים שפשוט לא קורים. אבל אז קראתי מאמר על ניהול זמן גמיש (Agile Time Management, מקור 2), וזה שינה לי את כל התמונה. במקום להיצמד לתוכנית נוקשה, התחלתי לתכנן "ספרינטים" קצרים - שבוע או שבועיים - ולהיות הרבה יותר גמישה לגבי השינויים.
אמצע הדרך: אני תוהה אם זה בכלל אפשרי לתכנן משהו בחיים האלה. הרי תמיד קורה משהו בלתי צפוי. אולי עדיף פשוט לזרום? מצד שני, בלי תכנון, אני מרגישה שאני סתם נסחפת בזרם. אז מה עושים?
התשובה, כמו תמיד, היא איפשהו באמצע. הבעיה היא לא בתכנון עצמו, אלא בציפיות שלנו ממנו. אנחנו צריכים להבין שתכנון הוא לא יעד, אלא תהליך. זה כלי שעוזר לנו להתקדם, אבל הוא לא יכול להבטיח לנו הצלחה.
וזה בסדר לגמרי. גם אם התכנון שלכם לא מושלם, גם אם אתם סוטים מהדרך, העיקר שתזכרו למה התחלתם מלכתחילה. מה המטרה הגדולה שלכם? מה הדבר הזה שאתם רוצים להשיג, שממלא אתכם באנרגיה?
תובנה לא מושלמת: אין לי פתרון קסם. אין לי נוסחה שתגרום לכם להפוך למאסטרים של תכנון זמן. אבל יש לי ניסיון. יש לי את הטעויות שלי, את הכישלונות שלי, ואת התובנות שהצלחתי להפיק מהם. ואני חושבת שזה שווה משהו.
איך זה משפיע על הרווחה הנפשית, היחסים, הסיפוק? תחשבו על זה: כשאתם מצליחים לתכנן את הזמן שלכם בצורה יעילה, אתם מפנים זמן לדברים החשובים באמת. אתם מקדישים יותר זמן למשפחה, לחברים, לתחביבים שלכם. אתם מרגישים יותר סיפוק, יותר שליטה, יותר אושר.
זה לא אומר שתמיד יהיה קל. יהיו ימים שבהם הכל ילך הפוך ממה שתכננתם. יהיו ימים שבהם תרגישו שאתם סתם מבזבזים זמן. אבל אל תוותרו. תזכרו למה התחלתם. תזכרו שגם הכישלונות הם חלק מהדרך.
אז מה הלאה? אני חושבת שאני צריכה לחקור יותר את הקשר בין מיינדפולנס לתכנון זמן. איך נוכחות ברגע יכולה לעזור לנו להיות יותר מודעים לבזבוזי הזמן שלנו, ואיך זה יכול להשפיע על היכולת שלנו לתכנן בצורה יעילה יותר.
אני באמת רוצה לדעת: מה הטיפ הכי טוב שלכם לתכנון זמן? מה עובד בשבילכם? שתפו אותי, בואו נמשיך את השיחה. אולי ביחד נמצא את הדרך לתכנון זמן שישנה לנו את החיים.
מקורות:
- Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham Books.
- Agile Time Management: גישׁה ניהולית שמדגישה גמישות, התאמה לשינויים ופיתוח איטרטיבי של תכניות.
