אני לא יודעת אם זה קרה לכם, אבל אני, נעמה, אושיית האינסטגרם הפחות מצליחה, מצאתי את עצמי בוהה במרצפת רופפת במסדרון. כן, מרצפת. לא משבר קיומי, לא החלטה גורלית, סתם מרצפת שמסרבת להיות ישרה.
בהתחלה צחקתי. זה היה מצחיק, לא? מרצפת טיפשה. אבל אז… התחלתי לחשוב. למה היא רופפת? מה גרם לה להיות כזאת? איך מתקנים אותה? ולמה, לכל הרוחות, אני מבזבזת על זה כל כך הרבה אנרגיה?!
אז, ניסיתי לחשוב בהיגיון, בדקתי את גוגל, חיפשתי מה הפתרון הכי טוב למרצפת רופפת?
גוגל כמובן הציע פתרונות: דבק שיש, רובה, טיט, מה לא.
אבל אז, חברה שלי (שהיא גם קצת מבינה באינסטלציה) שאלה אותי שאלה ששינתה הכל: "רגע, נעמה, למה את בכלל טורחת לתקן אותה? מה היא מסמלת לך?"
הייתי המומה. מרצפת? סמל? איזו שאלה הזויה! אבל המשכתי לחשוב על זה…
אולי המרצפת הזאת היא כמו הפרויקט הזה בעבודה שאני דוחה כבר חודשים? או כמו השיחה הקשה שאני צריכה לעשות עם אמא שלי? אולי היא מייצגת את כל הדברים הקטנים והמעצבנים בחיים, שאנחנו מעדיפים להתעלם מהם במקום להתמודד איתם?
ואז הבנתי משהו. המרצפת הרופפת היא לא הבעיה. ההתמודדות שלי איתה היא הבעיה.
אוקיי, אז מה עושים? איך הופכים מרצפת רופפת לשיעור לחיים?
קודם כל, צריך להבין את השורש. לא סתם להדביק ולסדר. (כמו שאומר היועץ ארגוני המפורסם סיימון סינק בספרו "Start with Why"). למה המרצפת רופפת? האם יש נזילה? האם הרצפה לא ישרה? אותו דבר בחיים – למה אני דוחה את הפרויקט? למה קשה לי לדבר עם אמא שלי?
מסתבר שזיהוי השורש הוא רק חצי מהעבודה. צריך גם אומץ להתמודד איתו. ואומץ, חברים, זה לא משהו שקונים בסופר. זה משהו שמפתחים.
אז איך מפתחים אומץ? שאלה מצוינת. אני עדיין עובדת על זה. אבל הנה כמה דברים שעזרו לי:
- להתחיל בקטן: במקום לנסות לפתור את כל הבעיות בעולם בבת אחת, התחלתי עם דברים קטנים. כמו… לנשום עמוק לפני שאני עונה לאימייל מעצבן.
- לבקש עזרה: זה אולי הדבר הכי קשה, אבל גם הכי חשוב. לבקש עזרה זה לא סימן לחולשה, זה סימן לאינטליגנציה. (מחקרים מראים שאנשים שמבקשים עזרה מצליחים יותר. כן, בדקתי.)
- לסלוח לעצמי: כולנו טועים. זה חלק מהחיים. העניין הוא לא להימנע מטעויות, אלא ללמוד מהן.
אבל רגע, מה עם המרצפת? בסוף תיקנתי אותה, כן?
אז זהו, שלא בדיוק. הזמנתי איש מקצוע.
למה? כי הבנתי שיש דברים שעדיף להשאיר למומחים. אני לא צריכה להיות טובה בהכל. מספיק שאני טובה בלזרוק שאלות פילוסופיות על מרצפות רופפות.
אז מה למדתי מהסיפור הזה? שלפעמים, הדברים הכי קטנים בחיים יכולים ללמד אותנו שיעורים עצומים. ושמרצפת רופפת יכולה להיות כמו מראה שמראה לנו את האופן שבו אנחנו מתמודדים עם החיים עצמם.
וזה מעלה שאלה: מה המרצפת הרופפת שלכם? מה הדבר הקטן והמעצבן הזה שמסתתר מאחורי הרבה יותר ממה שנדמה? מוזמנים לשתף, אני מקשיבה. באמת. אולי יחד נמצא את הדבק הנכון לחיים. או לפחות נגלה שכולנו קצת רופפים לפעמים. וזה בסדר.
