אני זוכרת את הפעם הראשונה שגללתי באינסטגרם והרגשתי... קטנה. קטנה מדי, לא מספיק טובה, לא מספיק "הכל". הכל היה מושלם שם, חיים מהסרט, ולי נותר רק להסתכל מהצד. לא הבנתי אז, אבל נפלתי למלכודת קופסאות השקרים.
ואתן? קרה לכן פעם שהרגשתן ככה?
כמה פעמים תהיתן איך כולן מספיקות הכל? איך הן תמיד נראות זוהרות, עם בית מצוחצח, קריירה מצליחה, ילדים מחונכים וזמן לעצמן? 🧐 זה בדיוק הרגע שבו קופסת השקרים נפתחת.
בואו נדבר על זה רגע. לא על איך "לסנן" את האינסטגרם (כי זה כבר ברור), אלא על איך לזהות את השקרים שהכי קשה לראות - אלה שאנחנו מספרות לעצמנו.
האמת המרה: האינסטגרם הוא ריאליטי משודרג (מאוד).
אני קוראת לזה "קופסאות שקרים" – אריזות נוצצות שמסתירות מציאות מורכבת בהרבה. כולנו קצת שותפות לדבר הזה, גם בלי להתכוון. זה מתחיל בתמונה אחת יפה, וממשיך עם פילטרים, עריכות, סיפורים מתוסרטים... והופ! החיים שלנו הפכו לפרסומת מוגזמת לעצמנו.
מקורות כמו מחקרים של אוניברסיטת Bath על ההשפעה של מדיה חברתית על דימוי עצמי מראים בבירור את הקשר בין חשיפה לתמונות אידיאליות לבין תחושות של חוסר ביטחון ותחרותיות. (כן, אני יודעת, ציטוט אקדמי. אבל זה חשוב!)
אבל רגע, לפני שאתן מתחילות למחוק את האפליקציה, שימו לב: הבעיה היא לא באינסטגרם עצמו, אלא באופן שבו אנחנו בוחרות להשתמש בו.
השקרים שאנחנו מספרות לעצמנו (וגם לאחרות):
- "הכל מושלם אצלי": זה השקר הכי גדול. החיים הם לא מושלמים, נקודה. יש עליות וירידות, רגעים יפים ורגעים קשים, ואף אחד לא חי בסרט הוליוודי 24/7. הפרפקציוניזם הוא האויב של האושר.
- "אני עושה הכל לבד": כאילו שאין עזרה, תמיכה, או לפחות בייביסיטר אחת לחודש. בואו נהיה כנות, אף אחת לא עושה הכל לבד. אני למדתי את זה בדרך הקשה, כשניסיתי להקים את העסק שלי לבד. התרסקתי. ולקח לי זמן להבין שזה בסדר לבקש עזרה.
- "אני תמיד שמחה": מה? ברצינות? מותר להיות עצובות, כועסות, מתוסכלות. רגשות הם חלק מהחיים, ואין שום סיבה להדחיק אותם. אני זוכרת תקופה שהרגשתי שאני חייבת להיראות שמחה כל הזמן, בעיקר בשביל הילדים שלי. ואז הבנתי שהם לומדים ממני איך להתמודד עם רגשות, ולא איך להדחיק אותם.
רגע של התבוננות פנימה:
למה אנחנו בכלל משקרות באינסטגרם? האם זה כדי לקבל לייקים? כדי להרשים אחרים? כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו?
התשובה, לדעתי, היא קצת מכל דבר. אנחנו רוצות להרגיש שייכות, מוערכות, אהובות. אבל האמת היא, שקופסאות שקרים רק מרחיקות אותנו מהדברים האלה.
אז מה עושים? איך יוצאים מקופסאות השקרים?
- תזכירו לעצמכן: זה לא אמיתי. כל פעם שאתן רואות תמונה "מושלמת", תזכירו לעצמכן שזה רק רגע אחד, מתוך חיים שלמים. ואף אחד לא חי חיים מושלמים.
- תעקבו אחרי חשבונות אותנטיים. יש מלא נשים מדהימות באינסטגרם שמראות את החיים כמו שהם באמת - עם קמטים, בלאגן, ורגשות אמיתיים. תמצאו אותן. הן כמו משב רוח רענן.
- תשתפו את האמת שלכן. לא צריך לחשוף הכל, אבל תשתפו רגעים אמיתיים, רגעים קשים, רגעים מצחיקים. תראו את הפגמים שלכן. זה מה שהופך אתכן למיוחדות.
- תעשו הפסקה. לפעמים, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה פשוט לסגור את האפליקציה וללכת לעשות משהו שאתן אוהבות. לקרוא ספר, לצאת לטבע, לבלות עם חברים. תזכירו לעצמכן שיש חיים מחוץ לאינסטגרם.
אני יודעת, קל להגיד, קשה לבצע. גם אני עדיין נאבקת עם זה. אבל אני מאמינה שאם נהיה מודעות לקופסאות השקרים, נוכל להתחיל לחיות חיים אותנטיים יותר, שמחים יותר, אמיתיים יותר.
הנה עוד מקור מעניין: מחקר שפורסם ב-Journal of Social and Clinical Psychology מצא קשר ישיר בין הפחתת השימוש במדיה חברתית לבין שיפור ברווחה הנפשית. זה לא אומר למחוק הכל, אלא להיות מודעים יותר.
תובנה מפתיעה? האותנטיות האמיתית לא נמצאת בפילטרים או בעריכות, אלא ביכולת שלנו לחבק את הפגמים שלנו. וזה, חברות, הדבר הכי יפה שיש.
אז, מה דעתכן? איזו קופסת שקרים אתן הכי מזהות בחיים שלכן? ספרו לי בתגובות! 👇
