תמיד הייתי טיפוס של חושך. לא במובן המורבידי, חלילה, אלא במובן הפרקטי: וילונות מוגפים, אורות מעומעמים, נרות ריחניים. זה הרגיש לי נעים, בטוח, מוגן. "נעמה, את חיה במערה!" הייתה אמא שלי אומרת, ואני צוחקת. מה היא מבינה? חשבתי לעצמי.
אבל אז, משהו השתנה. זה התחיל מחברה, מעצבת פנים מוכשרת בטירוף, שתמיד ניסתה לשכנע אותי שהתאורה בבית שלי "עצובה". בהתחלה התנגדתי. מה עצוב? זה נעים! אבל היא לא ויתרה, ובסוף, אחרי ויכוחים רבים (וגם כמה כוסות יין), הסכמתי לנסות.
היא הציעה לי להתחיל מניסוי קטן. "תקשיבי," היא אמרה, "שבוע אחד, תאורה אחרת. שבוע אחד עם כמה שיותר אור טבעי, נורות בהירות, משחקי אור וצל. ואז תחליטי מה את מעדיפה." מה היה לי להפסיד?
ואלוהים, איזה שינוי.
בהתחלה הרגשתי חשופה, כמו שמישהו הדליק פתאום זרקור ענק עלי. הכל היה גלוי יותר, חד יותר. הפיגמנטציה החדשה בפנים, סימני האיפור הלא מוסרים עד הסוף, הכתמים הקטנים שמתחבאים בפינות. אבל אז, משהו אחר התחיל לקרות.
התחלתי לשים לב לדברים שלא ראיתי קודם. לקרני השמש שחודרות בין העלים של העץ מול החלון, לגוונים המשתנים של השמיים, לאבק הזהוב שמרקד באוויר. הבית שלי, שהיה לי מוכר כל כך, נראה פתאום אחר, חי יותר.
אבל זה לא היה רק עניין של אסתטיקה. שמתי לב שאני קמה יותר בקלות בבוקר, שיש לי יותר אנרגיה במהלך היום, שאני אפילו פחות עצבנית. כן, אני יודעת, זה נשמע מוגזם. גם אני הייתי סקפטית. אבל אז קראתי על מחקרים שמראים איך תאורה משפיעה על השעון הביולוגי שלנו, על מצב הרוח, ואפילו על הזיכרון. מדהים, נכון? הנה אחד כזה לדוגמא: Harvard Health - Blue light is it bad for your health?
אני זוכרת את עצמי יושבת במרפסת, עם כוס קפה ביד, ומסתכלת על העיר מתעוררת. האור הבהיר של הבוקר חדר לי לנשמה. פתאום הבנתי. זה לא רק עניין של תאורה. זה עניין של גישה לחיים.
האור הזה חשף אותי לעצמי.
אבל רגע, לפני שאתן רצות להחליף את כל הנורות בבית, חשוב לי להגיד משהו. זה לא פתרון קסם. לא הכל מושלם. יש ימים שאני עדיין מתגעגעת לחושך, לפרטיות, לשקט הזה שהוא מביא איתו. יש ימים שאני סוגרת את הווילונות ומתכרבלת במיטה, כי אני פשוט צריכה את זה.
וזה בסדר. זה בסדר לא להיות מושלמים. זה בסדר להרגיש לפעמים קצת עצובים, קצת מבולבלים, קצת אבודים. העניין הוא לא להסתתר בחושך לנצח, אלא למצוא את האור שבתוכנו, גם ברגעים הכי קשים.
ואיך עושים את זה? זו שאלה טובה. אני עדיין מנסה להבין. אבל אני חושבת שזה מתחיל בלהיות קשובים לעצמנו, לצרכים שלנו, לרגשות שלנו. ללמוד להקשיב לגוף שלנו, לדעת מתי אנחנו צריכים אור, ומתי אנחנו צריכים חושך.
אני קראתי לאחרונה על מחקר של ד"ר ליביו קורמי שבדק את ההשפעה של תאורה על יעילות וריכוז בעבודה מהבית, וזה גרם לי לחשוב שאולי אפשר לשלב שני העולמות ועדיין להנות מכל העולמות. (Liviu Curea, “Impact of the COVID-19 pandemic on working from home: New evidence,” Technological Forecasting and Social Change, vol. 175, 2022.)
אז מה הלאה? אני לא יודעת. אולי אמשיך לחקור את הנושא, לנסות דברים חדשים, ללמוד מאחרים. אולי אגלה עוד דברים מפתיעים על עצמי, על העולם, על הכוח של האור.
ואולי, פשוט אמשיך ליהנות מהרגע. לשתות את הקפה שלי במרפסת, להסתכל על העיר מתעוררת, ולדעת שאני בסדר, בדיוק כמו שאני. וגם את, את בסדר בדיוק כמו שאת.
עכשיו תגידי לי, האור משפיע עלייך באותה הדרך?
