אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול – אוגוסט, חום אימים, והמזגן, איך נאמר בעדינות, לא משתף פעולה. טלפון לטכנאי היה מוצא אחרון, אבל ברירה אחרת לא הייתה. עכשיו, אני בחורה שלומדת הכל לבד, די בטוחה בעצמי, אבל כשזה מגיע למכניקה... בואו נגיד שזה לא הצד החזק שלי.
הטכנאי הגיע, בחור צעיר עם מבט מודאג עוד לפני שהתחיל לעבוד. הוא הסתכל על המזגן, הזיע קצת (כמו כולנו, האמת), ובסוף קבע: "הלך המדחס, גברת. סיפור יקר."
"סיפור יקר?" שאלתי, הטון שלי משקף תערובת של ייאוש ותימהון. סיפור יקר מבחינתי היה חופשה בתאילנד, לא תיקון למזגן. הוא הסביר משהו על גז, על לחץ, על חוקי הפיזיקה, דברים שנשמעו לי כמו סינית עתיקה. ואז הוא אמר את המשפט הזה: "אפשר להחליף למדחס משופץ, זה יחסוך לך קצת כסף, אבל... זה לא אותו דבר."
פה התחלתי לחשוד. למה "לא אותו דבר"? מה ההבדל? ואז, כמו ברגע של הארה, הבנתי משהו הרבה יותר גדול מתיקון מזגנים.
המחיר של קיצורי דרך.
הוא הסביר שהמדחס המשופץ יעבוד, כן, אבל אולי לא יחזיק מעמד כמו חדש. אולי יצרוך יותר חשמל. אולי יעשה יותר רעש. קיצור דרך, במילים אחרות, עם תג מחיר נסתר.
זה הכה בי חזק. כמה פעמים בחיים אנחנו בוחרים ב"משופץ" במקום ב"חדש"? כמה פעמים אנחנו הולכים על הפתרון הזול, הקל, המהיר, בלי לחשוב על העלות האמיתית לטווח הארוך?
קחו לדוגמה את הדיאטה המהירה הזו שכולם מדברים עליה. נשמע מבטיח, נכון? אבל מה קורה אחרי שחוזרים לאכול "רגיל"? או את הקורס המקוצר הזה שמבטיח ללמד אותך הכל על שיווק דיגיטלי בשבוע – באמת אפשר לדחוס כל כך הרבה ידע בזמן כל כך קצר? (רמז: לא תמיד).
התחלתי לחקור קצת יותר על הנושא, וגיליתי שפסיכולוגים אפילו מדברים על תופעה שנקראת "Bias toward shortcuts" – נטייה מובנית לחפש קיצורי דרך, בלי לחשוב לעומק על ההשלכות (למשל, במחקר הזה: קישור למחקר על הטיות קוגניטיביות). אנחנו רוצים את התוצאות כאן ועכשיו, ומוכנים לשלם מחיר על זה. אבל איזה מחיר?
ומה קורה כשקיצורי הדרך משפיעים על האחרים?
כשאנחנו בוחרים במדחס משופץ, אנחנו בעיקר משפיעים על עצמנו. אבל מה קורה כשהבחירות שלנו משפיעות על אחרים? כשאנחנו מקצרים תהליכים בעבודה, או חותכים פינות ביחסים שלנו עם אנשים אחרים?
אני חושבת על הבוס ההוא שהכרתי פעם, שהיה לוקח קרדיט על עבודה של אחרים כדי להתקדם מהר יותר בסולם הדרגות. קיצור דרך, בלי ספק. אבל איזה מחיר שילמו העובדים שלו? איזו אווירה רעילה הוא יצר במשרד?
האם תמיד כדאי לבחור בדרך הארוכה?
עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא אומרת שכל קיצור דרך הוא בהכרח רע. לפעמים, זה פשוט עניין של יעילות. אבל השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: האם אנחנו באמת מבינים את המחיר? האם אנחנו מוכנים לשלם אותו?
אני למדתי את הלקח שלי. בסופו של דבר, החלפתי למדחס חדש, ושילמתי קצת יותר. אבל קיבלתי שקט נפשי, קיץ קריר, ותובנה חשובה על החיים.
ואתם? איזה "מדחס משופץ" אתם שוקלים לקנות עכשיו? אולי כדאי לעצור לרגע, ולחשוב על זה שוב. אולי דווקא הפעם, כדאי לבחור בדרך הארוכה.
אני עדיין לא יודעת מה התשובה הנכונה, אבל אני כן יודעת שאני שואלת את השאלות הנכונות. וזה, אני חושבת, כבר התחלה טובה.
אז מה דעתכם? האם אתם חושבים שלפעמים קיצורי דרך שווים את זה? שתפו אותי בתגובות! אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם.
