אני חייבת להודות, פסח תמיד הוציא ממני משהו קצת... מטורף. לא במובן ה"אני שרה שירי חג בפול ווליום ומכינה עוגיות קוקוס" (טוב, אולי גם קצת), אלא במובן ה"אני מוצאת פירורי חמץ במקומות שאפילו החתול שלנו לא מגיע אליהם".
השנה, החלטתי לשבור את המסורת המשפחתית של ניקיון היסטרי לפסח. רגע, אל תברחו! אני לא הולכת להגיד לכם לוותר על הכל. אני פשוט חושבת שיש דרך טובה יותר - דרך שמכבדת את המסורת, אבל גם את השפיות שלנו.
אז מה השתנה? קודם כל, הבנתי שניקיון לפסח הוא לא מבחן לאומי. הוא לא קשור למי אני כאדם. הוא פשוט... ניקיון. והכי חשוב - הוא לא חייב להיות סיוט.
הארה ראשונה: ניקיון הוא לא מדד לערך עצמי.
זה היה רגע מכונן עבורי. איך הגעתי לזה? אחרי שנים של מאבקים, ניסיתי להבין מה גורם לי לתחושת חוסר נעימות לפני כל חג. הבנתי שהלחץ נובע מהידיעה שמישהו ישפוט אותי.
אז מה עשיתי? התחלתי לחקור. קראתי מחקרים על פסיכולוגיה של ניקיון (כן, יש דבר כזה!), דיברתי עם חברות שמתמודדות עם אותם אתגרים, ואפילו הקשבתי לפודקאסטים של מארגנות מקצועיות (טיפ: הפודקאסט של מרי קונדו הוא גאוני).
גיליתי משהו מפתיע: רובנו מרגישים ככה. רובנו מרגישים שאנחנו צריכים לעמוד באיזה סטנדרט בלתי אפשרי. וזה פשוט לא נכון.
אבל רגע, מאיפה מתחילים?
הטיפ הראשון שלי? קחו נשימה עמוקה. באמת. מחקרים מראים שנשימה עמוקה יכולה להוריד את רמות החרדה. (מקור: Journal of Alternative and Complementary Medicine).
אחרי שנרגעים, צריך תוכנית. אני מודה, תמיד שנאתי תוכניות. אבל גיליתי שתוכנית טובה יכולה להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.
התחלתי עם חלוקה לאזורים. לא הכל בבת אחת. מטבח קודם, אחר כך סלון, וכך הלאה. וחשוב מזה - קבעתי לעצמי יעדים ריאליים. לא לנקות הכל מושלם, אלא לנקות את מה שחשוב לי באמת.
אגב, קצת לפני פסח מצאתי את הטיפ הזה: "הניקיון הכי טוב הוא מה שמנקה את הראש מבפנים".
הסוד המלוכלך של ניקוי: זה לא רק על הבית, זה עלינו.
במהלך הניקוי, שמתי לב למשהו. לא רק שאני מנקה את הבית, אני מנקה גם את הראש. נפטרת מחפצים שלא השתמשתי בהם שנים, מזיכרונות שלא משרתים אותי יותר.
זה היה תהליך משחרר. וזה הוביל אותי לתובנה השנייה: ניקיון לפסח הוא לא רק על ניקוי הבית. הוא גם על ניקוי הנפש.
אבל כאן מגיע האתגר האמיתי: איך עושים את זה בלי להשתגע? איך משלבים את המסורת עם השפיות?
ההפתעה: מקורות הניקוי שלי הם לא רק חומרי ניקוי.
גיליתי שלפעמים, הכלים הכי טובים לניקוי הם לא חומרי ניקוי, אלא כלים פסיכולוגיים. למדתי טכניקות של מיינדפולנס כדי להישאר נוכחת ברגע, ליהנות מהתהליך ולא לתת ללחץ להשתלט.
מצאתי אתר מדהים שמציע תרגילים של מיינדפולנס ( Headspace) וממש השתמשתי בו בניקיונות.
רגע של כנות: לא הכל מושלם.
ברור שלא הכל הלך חלק. היו רגעים של תסכול, רגעים שבהם רציתי לוותר על הכל ולהזמין חברת ניקיון (באמת שחשבתי על זה ברצינות).
אבל למדתי משהו חשוב: גם בכישלונות יש הזדמנות לצמיחה. הבנתי שאני לא צריכה להיות מושלמת. אני רק צריכה לעשות את הכי טוב שלי.
וזה מה שאני מאחלת לכם: שתעשו את הכי טוב שלכם. שתהנו מהתהליך, שתלמדו על עצמכם, ושתחגגו את החג עם שמחה ואהבה.
אז מה אתם חושבים? האם הניקיון שלכם נובע יותר מהלחץ החיצוני או מהרצון הפנימי שלכם לחדש? שתפו אותי! אשמח לשמוע את המחשבות שלכם.
