אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי בדירה הקטנה שלי, מוקפת בקופסאות, ותהיתי איך לעזאזל אני הולכת להכניס את כל החיים שלי לתוך המרחב הזה. הרגשתי כמו בובה בבית בובות, הכל קטן מדי, צפוף מדי, מגביל מדי. ייאוש? בהחלט.
אבל אז, תוך כדי שיטוט חסר מטרה באינטרנט (כמו שקורה לכולנו לפעמים, נכון?), נתקלתי במושג "אדריכלות מינימליסטית". משהו שם קרה לי. זה לא היה רק עוד טרנד עיצובי. זה היה שינוי תפיסתי.
הבנתי פתאום ש"מקום" הוא לא רק מטרים רבועים. הוא גם מה שאנחנו מכניסים אליו – פיזית ונפשית.
מאז, אני במסע מתמיד ללמוד איך ליצור יותר מרחב, גם במקומות הכי קטנים. ואני רוצה לשתף אתכם במה שלמדתי, כולל כמה טעויות שעשיתי בדרך (כי מי מאיתנו מושלם?).
מקום הוא לא רק גודל, הוא תחושה.
אז איך עושים את זה? איך יוצרים תחושה של מרחב וחופש, גם בדירה קטנה?
נתחיל עם מה שלא עובד. כי להודות בכישלונות שלנו זה לפעמים הצעד הראשון להצלחה. ניסיתי פעם את השיטה של "לדחוף הכל לארונות". טעות! זה רק גרם לי להרגיש יותר חנוקה. כאילו אני מסתירה את עצמי מהעולם.
אחרי שניסיתי את זה, התחלתי לקרוא מחקרים על פסיכולוגיה של מרחב. אחד המקורות הכי מעניינים היה מחקר של אוניברסיטת מישיגן על הקשר בין סדר בבית לבין רמות הסטרס. (מקור: Journal of Environmental Psychology, 2010). זה גרם לי להבין שסדר הוא לא רק עניין אסתטי. הוא משפיע ישירות על הבריאות הנפשית שלנו.
אבל הנה הפרדוקס: סדר כפייתי יכול להיות מלחיץ בדיוק כמו בלגן מוחלט. אז איפה נקודת האיזון?
הסוד הוא לא להיפטר מהכל, אלא לבחור בקפידה.
עקרון מפתח שלמדתי מהספר "The Life-Changing Magic of Tidying Up" של מארי קונדו הוא לשאול את עצמנו: "האם הדבר הזה מעורר בי שמחה?" אם התשובה היא לא, הוא כנראה לא צריך להיות חלק מהמרחב שלנו.
אבל היי, בואו נהיה ריאליים. יש דברים שאנחנו צריכים, גם אם הם לא מעוררים שמחה. (מכונת כביסה, אני מסתכלת עלייך). כאן נכנס לתמונה ה"מקום הנוסף" שהכותרת הבטיחה.
אז מהי הדלת הקטנה הזאת שמכפילה מקום? בעיניי, זה למצוא פתרונות יצירתיים לאחסון. זה יכול להיות מיטה עם ארגז מצעים נסתר, מדפים מרחפים שמנצלים את הגובה של החדר, או אפילו סלסלות קש יפות שמאחסנות דברים קטנים.
אבל מעבר לפתרונות הפרקטיים, יש משהו יותר עמוק. למדתי שאנחנו יכולים ליצור יותר מרחב גם בתוך הראש שלנו.
תחשבו על זה רגע: כמה דברים אנחנו מחזיקים שלא צריכים?
רגשות שליליים, זיכרונות כואבים, תכניות שאנחנו יודעים שלא יתגשמו. גם הדברים האלה תופסים מקום.
אז אולי, כדי ליצור יותר מרחב בבית שלנו, אנחנו צריכים להתחיל מבפנים. לשחרר את מה שלא משרת אותנו יותר. לסלוח לעצמנו ולאחרים. להרשות לעצמנו לחלום.
ואם אחרי כל זה עדיין מרגיש צפוף? תמיד אפשר לצאת החוצה. לטייל בטבע, לפגוש חברים, לראות עולם. כי בסופו של דבר, המרחב הכי גדול שאנחנו יכולים למצוא הוא בתוך החיים עצמם.
אני עדיין בתהליך, ואני עדיין לומדת כל יום משהו חדש. אבל אני מקווה שהשיתוף הזה עזר לכם להסתכל על המרחב שלכם בצורה קצת אחרת. אולי אפילו מצאתם איזה רעיון חדש לאחסון, או תובנה חדשה על החיים.
מה אתכם? איך אתם יוצרים מרחב בחיים שלכם? אני אשמח לשמוע בתגובות!
