אוקיי, בואו נדבר על זה. אני יודעת, הכותרת הזו נשמעת כמו פתיחה של סרט אימה זול, אבל תאמינו לי, האמת הרבה יותר מוזרה, ובסופו של דבר, גם מלמדת.
אני, נעמה, אדם שמאמין בשגרה, תה ירוק בבוקר ומקסימום קומדיה רומנטית בערב, מצאתי את עצמי יורדת לחניון בניין הדירות שלי בשעה שלוש לפנות בוקר. למה? כי... שמעתי רעשים. רעשים מוזרים.
עכשיו, אני מודה, ההיסטוריה שלי עם החלטות "אמיצות" לא בדיוק מזהירה. פעם אחת ניסיתי להכין סופלה שוקולד ספונטני בשתיים בלילה, וזה הסתיים באזעקת עשן ובשכנים זועמים. לפעמים האינטואיציה שלי טועה.
אבל הפעם, הרעשים היו שונים. הם לא נשמעו כמו חתול, או כמו שכן שיכור מנסה לפרוץ לרכב שלו. הם נשמעו... מכאניים?
אז, כמו כל גיבורת סרטים גרועה, הצטיידתי בטלפון שלי (בתור פנס, כן?) וירדתי למטה.
מה חיכה לי למטה?
אני לא אמתח אתכם יותר מדי: זו הייתה מכונית. אבל לא סתם מכונית. זו הייתה מכונית עם אורות דולקים, דלת פתוחה לרווחה, ו... שני אנשים מבוגרים שנראו אבודים לחלוטין מתעסקים עם המצבר.
כן, זה כל הסיפור. לא חייזרים, לא רוחות רפאים, רק זוג שנתקע עם הרכב שלהם.
אז למה אני מספרת לכם את זה?
כי זה בדיוק העניין – אנחנו תמיד מניחים את הגרוע מכל. הראש שלנו רץ למקומות הכי מפחידים, הכי דרמטיים, במקום פשוט לחשוב על האפשרות הכי סבירה.
זה קורה לנו כל הזמן, לא רק בחניונים חשוכים.
קחו לדוגמה את החרדה החברתית. כמה פעמים יצא לכם לחשוב שאנשים שופטים אתכם בחומרה, כשבפועל הם עסוקים בעניינים שלהם? או את הפחד מכישלון. כמה פעמים ויתרתם על משהו בגלל שפחדתם להיכשל, במקום פשוט לנסות ולראות מה יקרה?
הידע המפתיע ששינה לי את הזווית:
אחרי המקרה בחניון, התחלתי לחקור את הנושא של "הטיות קוגניטיביות". גיליתי שאנחנו, בני האדם, נוטים לחשוב בצורה לא רציונלית, וזה משפיע על כל החלטה שלנו.
לדוגמה, "הטיית האישור" גורמת לנו לחפש מידע שמאשר את מה שאנחנו כבר מאמינים בו, ולדחות מידע שסותר אותו. (ראו מחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, זוכי פרס נובל לכלכלה, על קבלת החלטות). ויש גם את "אפקט העוגן", שגורם לנו להסתמך יותר מדי על פיסת המידע הראשונה שאנחנו מקבלים, גם אם היא לא רלוונטית.
הבנתם? כל הרעשים המוזרים בחניון, כל הפחדים שלי, היו תוצאה של הטיות קוגניטיביות שפשוט השתלטו לי על המוח.
ומה למדתי מזה?
קודם כל, שלעולם לא אכין יותר סופלה שוקולד בשתיים בלילה. אבל ברצינות, למדתי כמה חשוב לעצור רגע, לנשום עמוק, ולשאול את עצמנו: מה האפשרות הכי סבירה כאן?
אולי זה נשמע פשוט, אבל זה דורש תרגול. זה אומר להיות מודעים להטיות שלנו, לאתגר את המחשבות שלנו, ולנסות לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת.
אגב, למדתי גם איך לחבר כבלים למצבר של רכב. אף פעם אי אפשר לדעת מתי זה יהיה שימושי.
האם מצאתי תשובה מושלמת? ממש לא.
האמת היא, שהמוח שלנו הוא דבר מורכב. אנחנו לא יכולים להיפטר מההטיות שלנו לגמרי, אבל אנחנו יכולים ללמוד לנהל אותן בצורה טובה יותר. זה תהליך מתמשך, שלוקח זמן ומאמץ.
אבל זה שווה את זה. כי ברגע שאנחנו מתחילים לראות את העולם בצורה יותר מפוכחת, אנחנו יכולים לקבל החלטות טובות יותר, לחיות חיים מאושרים יותר, ולהימנע מלהיבהל מרעשים מוזרים בחניון בשלוש לפנות בוקר.
אז, בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם במצב מלחיץ, עצרו רגע ותשאלו את עצמכם: מה הסיפור האמיתי כאן? ומה הסיפור שהראש שלי מספר לי? יכול להיות שתופתעו מהתשובה.
מה דעתכם? קרה לכם פעם מקרה דומה? אשמח לשמוע בתגובות!
