אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לדייסו. הכל נראה כל כך זול, כל כך חמוד, כל כך... מיותר? חשבתי לעצמי, "מה כבר אפשר לעשות עם כל השטויות האלה?". אבל אז, משהו קרה. מצאתי את עצמי יוצאת עם שקית מלאה בדברים שאני אפילו לא זוכרת למה קניתי. זה היה הפיתוי הגדול של דייסו, וכמו הרבה אחרים, נפלתי בפח.
אבל הפיתוי האמיתי של דייסו הוא לא המחיר הזול. זה הרבה יותר מזה. זה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, הסיפור על איך אנחנו יכולים לשפר את החיים שלנו, אפילו בדברים הקטנים ביותר.
המחיר הוא רק נקודת הכניסה. מה שקורה אחר כך, זה כבר עלינו.
כשחקרתי את התופעה לעומק, מצאתי שהפסיכולוגיה מאחורי דייסו הרבה יותר מורכבת ממה שחשבתי. לפי מחקרים בתחום הצרכנות, אנשים נוטים לייחס ערך רגשי גבוה למוצרים זולים, במיוחד כאלה שנראים "חמודים" או "פונקציונליים". זה נקרא "השפעת הדֶקוי" – מוצר זול גורם לנו להרגיש חכמים יותר, מחושבים יותר. (מקור: "Predictably Irrational" מאת דן אריאלי).
אבל האם אנחנו באמת מחושבים יותר? או שאנחנו פשוט משקרים לעצמנו?
אני מודה, גם אני קורבן. יש לי קופסת איפור של דייסו שלא ראתה אור יום כבר חודשים. רגע, למה בכלל קניתי קופסת איפור?!
זה הפרדוקס של דייסו: אנחנו קונים דברים שאנחנו לא צריכים, כדי להרגיש כאילו אנחנו בשליטה על החיים שלנו.
אבל רגע, אולי זה לא כל כך רע? אולי יש משהו חיובי בזה?
חשבתי על זה הרבה. התייעצתי עם חברות, קראתי בלוגים, אפילו ראיתי סרט דוקומנטרי על תרבות הצריכה ביפן (מקור מפתיע, אני יודעת!). הבנתי שהפיתוי של דייסו טמון ביכולת שלה להציע לנו נחמה רגעית בעולם כאוטי. כן, אנחנו קונים שטויות. אבל אנחנו גם קונים חוויה – את ההתרגשות של למצוא משהו חדש, את הסיפוק של לקנות משהו זול, את האשליה של שיפור עצמי.
אבל האם אנחנו יכולים לקבל את היתרונות של דייסו מבלי ליפול בפח של צרכנות מוגזמת? אני חושבת שכן.
הטריק הוא להיות מודעים לפיתוי.
- שאלו את עצמכן: האם אני באמת צריכה את זה, או שאני פשוט רוצה את זה? האם זה ישפר את החיים שלי, או שזה רק יגרום לי להרגיש טוב לרגע?
- הגדירו מטרה: למה אני קונה בדייסו? האם אני מחפשת פתרון לבעיה ספציפית, או שאני פשוט משוטטת בלי מטרה?
- היו מודעים לרגשות שלכן: האם אני מרגישה משועממת, עצובה או לחוצה? האם אני מנסה למלא חלל ריק באמצעות קניות?
אני יודעת, זה נשמע כמו משימה בלתי אפשרית. אבל תאמינו לי, זה שווה את זה. כי הפיתוי האמיתי של דייסו הוא לא המוצרים עצמם, אלא היכולת שלנו לשלוט בהרגלים שלנו.
וזה, חברות, שווה הרבה יותר מכל המחירים הזולים בעולם.
אבל יש עוד משהו שאני רוצה לחשוף. משהו שאף אחד לא מדבר עליו.
לפעמים, אני מרגישה שאנחנו שוכחות את הפגיעה הסביבתית. המוצרים האלה, עשויים לרוב מחומרים זולים ומתכלים במהירות, תורמים לפסולת ולזיהום. האם החוויה הרגעית שווה את המחיר הסביבתי? אני עדיין מנסה להבין את התשובה בעצמי.
אז בפעם הבאה שאתן נכנסות לדייסו, תזכרו את זה. תזכרו את הפיתוי, תזכרו את המחיר, ותזכרו את עצמכן. כי בסופו של דבר, אתן אלה שמחליטות אם לקנות או לא לקנות.
אתן בשליטה.
ועכשיו, אני רוצה לשמוע מכן. מה הפיתוי הגדול של דייסו עבורכן? שתפו אותי בתגובות! אולי ביחד נמצא דרך להתמודד עם זה. אולי ביחד נלמד לקנות בצורה חכמה יותר. אולי ביחד נגלה את הפיתוי האמיתי של החיים, זה שלא עולה כסף.
