אני מודה, אף פעם לא חשבתי שאכתוב על זה, אבל... אני מאוהבת. קצת. בשואב האבק הרובוטי שלי. כן, אני יודעת, זה נשמע הזוי. אבל תנו לי להסביר.
זוכרים את הפעם הראשונה ששמעתם על שואב אבק רובוטי? אני כן. חשבתי שזה גימיק. עוד מוצר טכנולוגי שאוסף אבק במקום לעזור באמת. "בטח הוא רק מסיע את הלכלוך ממקום למקום," אמרתי לחברה שלי, נועה. "עדיף כבר לשאוב לבד." אבל נועה התעקשה. היא אמרה שזה שינה לה את החיים. אני הייתי סקפטית, בלשון המעטה.
ואז, אחרי שבועות של שכנועים (וקצת כיבוי שריפות עצלניות בבית שלי), נכנעתי. קניתי אחד. קראתי לו רובי, כי... נו, זה רובוט. בהתחלה, הוא היה בעיניי צעצוע יקר. צפיתי בו מתנגש בקירות, מסתבך בשטיחים, עובר שוב ושוב על אותה פיסת רצפה. התסכול שלי היה בשמיים. "נועה רימתה אותי!" צעקתי לטלפון. "זה לא חוסך לי זמן, זה מוסיף לי עבודה!"
אבל אז, משהו קרה.
התחלתי להבין את רובי. למדתי את המסלולים שלו, את החולשות שלו. הבנתי שאם אני מסדרת קצת את הבית לפני שהוא יוצא למסע הניקיון שלו, הוא באמת עושה עבודה טובה. התחלתי לראות את הבית שלי נקי יותר באופן עקבי. וזה, חברים, זה שינה הכל.
זה לא רק הניקיון. זה השקט הנפשי. פתאום, לא הייתי צריכה לדאוג כל הזמן לבלגן. ידעתי שרובי מטפל בזה. וזה, תתפלאו, השפיע על הרבה יותר מסתם רצפה נקייה.
התחלתי לישון טוב יותר. הייתי פחות עצבנית. מצאתי יותר זמן לעשות דברים שאני אוהבת. זה נשמע מוגזם, אני יודעת. אבל זה אמיתי. הבית הנקי השפיע על הנפש שלי. כמו שאומרים, "נפש בריאה בגוף בריא" - אז אולי "נפש רגועה בבית נקי"?
אגב, קראתי פעם מחקר מעניין על הקשר בין סדר וארגון לבין רמות החרדה. מחקר של אוניברסיטת פרינסטון מצא שאנשים בסביבה מבולגנת נוטים יותר לחוות לחץ ומתח (אוסוולד, א., גסלר, י., & וומרסלי, ק. (2015). יתרונות הפריון של אושר אנושי. כתב העת לכלכלת עבודה, 33(S1), S224-S259.). זה הגיוני, לא? עומס ויזואלי יוצר עומס מנטלי. רובי עזר לי להוריד את העומס הויזואלי, וכתוצאה מכך, גם את העומס המנטלי.
אבל הנה הקאץ': זה לא פתרון קסם. רובי לא מושלם. הוא עדיין נתקע מדי פעם, עדיין מפספס פינות, עדיין דורש ממני להתכופף ולהרים דברים מהרצפה (כי נו, הוא לא יכול לעשות הכל לבד). וזה בסדר. כי הבנתי משהו חשוב: רובי הוא לא תחליף לעבודה עצמית. הוא כלי עזר.
הוא כלי עזר שמלמד אותי להיות יותר מאורגנת, יותר מודעת לסביבה שלי. הוא מזכיר לי שאפילו דברים קטנים, כמו רצפה נקייה, יכולים לעשות הבדל גדול בחיים שלי. הוא גם לימד אותי לקבל עזרה. פעם הייתי בטוחה שאני צריכה לעשות הכל לבד, שאם אני לא שולטת בכל פרט, הכל יתמוטט. אבל רובי הראה לי שאפשר להרפות קצת, לסמוך על אחרים (גם אם זה רובוט קטן וחמוד), ועדיין לקבל תוצאות טובות.
אז כן, יש לי רומן סודי עם שואב האבק הרובוטי שלי. זה לא רומן רומנטי, כמובן. זה רומן של הערכה. הערכה לעזרה שהוא נותן לי, לשקט שהוא מביא, ולשיעורים שהוא מלמד אותי.
אני חושבת שהשיעור הכי חשוב שלמדתי מרובי הוא זה: לפעמים, הדברים הכי פשוטים הם אלה שעושים את ההבדל הכי גדול. לפעמים, דווקא הטכנולוגיה, זו שאנחנו כל כך מפחדים ממנה, יכולה לעזור לנו להיות יותר אנושיים.
אבל מה זה אומר עלינו, כחברה, שאנחנו מוצאים נחמה דווקא במכונות? האם זה מעיד על בדידות? על עומס? אולי קצת משניהם.
אולי בפעם הבאה שתראו שואב אבק רובוטי מסתובב לו בנחת, אל תשפטו אותו. אולי תנסו להבין מה הוא מייצג. אולי תגלו שהוא לא רק מנקה את הרצפה, אלא גם קצת את הנפש. ואולי, רק אולי, תגלו גם אתם רומן סודי משלכם.
אשמח לשמוע - האם יש לכם רומן סודי עם מכשיר ביתי כלשהו? שתפו אותי בתגובות!
