האמת? עד לפני כמה שנים, המגירות שלי היו… איך נאמר? כאוס מאורגן. או בעצם, סתם כאוס. היית פותחת מגירה ונופלת לתוך מערבולת של גרביים בודדות, חולצות מקומטות ופליטים של כפתורים. אני מודה, חייתי עם זה, משכנעת את עצמי ש"לי יש שיטה". אבל בפנים, ידעתי שזה שקר.
ואז, קרה משהו משנה חיים. לא, לא זכיתי בלוטו. נסעתי לאיטליה.
(רגע, מה הקשר לאספרסו?)
סבלנות. שם, ברומא, בין קולוסאום לפיאצה נבונה, גיליתי משהו מדהים. לא היה מדובר רק באוכל, בארכיטקטורה או בהיסטוריה. זה היה משהו עמוק יותר - גישה לחיים.
בכל בוקר, הייתי מתחילה את היום שלי עם אספרסו קצר וחזק. לא איזה ספל ענק של קפה דלוּל. אספרסו. קטן, מרוכז, מושלם. ופתאום, הבנתי. האספרסו הזה הוא מטאפורה לחיים. הכל עניין של מיקוד.
פחות זה יותר, אבל רק אם זה איכותי.
חזרתי לארץ עם תובנה חדשה. אם האיטלקים יכולים להפוך כוס קטנה של קפה לחוויה כל כך עוצמתית, אולי גם אני יכולה להפוך את המגירות שלי ליצירת אמנות. (טוב, אולי לא יצירת אמנות, אבל לפחות למשהו שאני לא מתביישת בו).
התחלתי במגירת הגרביים. זה היה מדרון חלקלק. התחלתי למיין. גרביים תואמות, גרביים עם חורים, גרביים שאני לא אוהבת.
וזה הציף הכל. תסכול, מחשבות, זכרונות. מאיפה הגרביים האלה בכלל? למה אני שומרת דברים שאני לא משתמשת בהם?
אני מודה, כמעט התייאשתי. חשבתי לחזור לשיטה הישנה שלי - לדחוף הכל חזרה למגירה ולשכוח מזה. אבל אז נזכרתי באספרסו. ריכוז. מיקוד.
לפעמים צריך להתמודד עם הכאוס כדי למצוא את הסדר.
החלטתי לתת צ'אנס נוסף. לקחתי קופסה גדולה והתחלתי להכניס לתוכה כל מה שלא שירת אותי יותר. גרביים קרועות, חולצות שהיו לי קטנות, תכשיטים ששכבו בלי שימוש. הכל נכנס לקופסה.
ואז, כשסיימתי, הרגשתי הקלה עצומה. המגירה הייתה פתאום ריקה. הייתה לי אפשרות להתחיל מחדש.
התחלתי לחשוב איך אני יכולה לארגן את המגירה בצורה שתהיה גם פרקטית וגם אסתטית. קראתי קצת על שיטות ארגון שונות, כמו שיטת קוןמארי המפורסמת, אבל הבנתי שהיא לא מתאימה לי לגמרי. אני צריכה משהו יותר גמיש, יותר מותאם אישית. (אגב, מישהי ניסתה את השיטה שלה על ספרים? הם פשוט נפלו לי כל הזמן!).
הבנתי שאני צריכה להסתכל על זה כמו שמכינים אספרסו:
- תחילה בוחרים את הפולים הטובים ביותר (הבגדים שאני אוהבת ולובשת באופן קבוע).
- טוחנים אותם דק דק (מבינים את הצורך בכל פריט).
- דוחסים אותם בתוך הפילטר (מייצרים מקום מרוכז ומוגדר).
- ואז מכינים אספרסו קצר, חזק ומושלם (מגירה שמשרתת אותי בצורה הטובה ביותר).
רכשתי כמה קופסאות קטנות וחילקתי את המגירה לתאים. בתא אחד שמתי את הגרביים, בתא אחר את התחתונים, ובתא שלישי את החגורות. הקפדתי לקפל כל פריט בצורה מסודרת, כך שיהיה לי קל למצוא אותו.
ואז, קרה משהו מדהים. פתאום, המגירה שלי הייתה… מסודרת! לא רק מסודרת, אלא גם יפה. היא הייתה נעימה לעין, פרקטית לשימוש ו… מעוררת השראה.
מגירה מסודרת היא מגירה שמזמינה אותך לבחור בבגדים שאת אוהבת.
וזה גרם לי לחשוב על משהו נוסף. אם אני יכולה לארגן את המגירות שלי, אולי אני יכולה לארגן גם את החיים שלי? אולי אני יכולה להיות יותר ממוקדת, יותר יעילה ויותר מאושרת?
אני יודעת, זה נשמע קצת מוגזם. אבל באמת, מאז שהתחלתי לארגן את המגירות שלי, שמתי לב לשינויים קטנים בהרגלים שלי. אני יותר מודעת לבגדים שאני קונה, אני פחות מבזבזת זמן בחיפושים אחרי דברים, ואני מרגישה יותר שליטה על החיים שלי.
זה לא קסם, כמובן. עדיין יש לי ימים שבהם המגירות שלי מתחילות להראות קצת מבולגנות. אבל עכשיו, אני יודעת איך להתמודד עם זה. אני פשוט עוצרת, לוקחת נשימה עמוקה, ונזכרת באספרסו.
החיים הם כמו מגירה: צריך לסדר אותם מדי פעם.
אז מה למדתי? שלפעמים, הפתרונות הפשוטים ביותר הם גם העמוקים ביותר. שגם ארגון של מגירה קטנה יכול להוביל לשינוי גדול בחיים. ושאספרסו טוב הוא תמיד רעיון טוב.
עכשיו תגידי לי את – איך המגירות שלך נראות? ומה הם הדברים הקטנים שעוזרים לך לשמור על שפיות בתוך הכאוס של החיים? אני באמת רוצה לדעת.
