אוי, האירוניה.
היום האינטרנט קרס. טוטאלית. כאילו מישהו פשוט כיבה את העולם. אתם יודעים, כמו בסרטים האלה. הכל קפא. ואתם יודעים מה הדבר הראשון שעבר לי בראש? "רגע, איך אני בודקת מתכון לעוגת שוקולד שאני כל כך רוצה להכין?" כן, זאת אני. תמיד אוכל. אבל אז קלטתי משהו הרבה יותר עמוק.
המקרר שלי המשיך לעבוד. שאג בשקט את השאגה המוכרת שלו, כאילו כלום לא קרה. פתאום, מתוך הכאוס הטכנולוגי הזה, עלתה תובנה קטנה אבל משמעותית.
פעם, הייתי בטוחה שהכל יהיה מקוון. הכל יהיה דיגיטלי. חשבתי שהעתיד נמצא בענן. והאמת? חלק גדול ממנו כן. אבל המקרר, המכשיר המיושן הזה, שמקרר את האוכל שלי כבר שנים, הוא ההוכחה הניצחת לכך שיש דברים בסיסיים שעדיין חשובים. שאולי אפילו חשובים יותר.
מה באמת חשוב כשכל השאר קורס?
זאת השאלה שהתחילה להדהד לי בראש. זה לא רק על האינטרנט. זה על הכל. על הקריירה שלנו, על מערכות היחסים שלנו, על החלומות שלנו. מה נשאר כשכל המסכות נופלות?
תחשבו על זה רגע. אנחנו מבססים את עצמנו על רשתות חברתיות, על עבודות הייטק, על טרנדים חולפים. אבל מה קורה כשהרשת קורסת? כשהסטארטאפ נסגר? כשהטרנד משתנה? האם יש לנו משהו להיאחז בו?
אני זוכרת תקופה שעבדתי סביב השעון, בניתי אתר, רציתי לעשות את זה הכי טוב שיש, עד שמרוב עבודה שכחתי לאכול כמו שצריך, הייתי עצבנית כל הזמן… ואז האתר קרס. לא משנה כמה השקעתי. לא משנה כמה עבדתי. קרס. ובאותו רגע, כל מה שרציתי זה חיבוק מאמא שלי.
אני יודעת שזה נשמע קיטשי, אבל זה אמיתי.
המקרר שלי, עם כל הצניעות שלו, הוא תזכורת לכך שיש דברים שלא משתנים. צורך במזון, צורך בחום, צורך בקשר אנושי. הדברים הבסיסיים האלה הם הבסיס שעליו אנחנו בונים את הכל.
אבל איך זה מתקשר לחיים שלנו כאן ועכשיו?
הנה התובנה המפתיעה: להשקיע בדברים הלא-סקסיים.
אנחנו כל כך עסוקים בלרדוף אחרי הטרנדים, אחרי העדכונים האחרונים, אחרי ה"דבר הגדול הבא", שאנחנו שוכחים לטפח את מה שיש לנו. את מערכות היחסים שלנו, את הבריאות שלנו, את הידע הבסיסי שלנו.
חשבתם פעם כמה כוח יש ביכולת לתקן משהו בעצמכם? לא לחפש ישר טכנאי או מדריך ביוטיוב? לקרוא ספר אמיתי, בלי הסחות דעת דיגיטליות? לבשל ארוחה טובה מאפס?
היכולות האלה, הכישורים האלה, הם כמו המקרר שלי. הם יעבדו גם כשהעולם הדיגיטלי יקרוס. הם יספקו לנו תחושת ביטחון ושליטה בחיים שלנו.
אני לא אומרת שצריך לזנוח את הטכנולוגיה. חלילה! אני משתמשת בה כל יום. אבל אני כן אומרת שצריך לשמור על איזון. להשקיע בדברים הבסיסיים, בדברים האמיתיים, בדברים שישארו איתנו גם כשהכל משתנה.
מחקרים מראים (ובדקתי, כמובן, כשהאינטרנט חזר) שחיבור לטבע, למשל, מפחית חרדה ומשפר את מצב הרוח. ד"ר דיוויד סוזוקי, מדען סביבה ידוע, טוען שהניתוק שלנו מהטבע הוא אחד הגורמים העיקריים למשבר הסביבתי והבריאותי שאנחנו חווים היום. זה קצת כמו המקרר - הטבע תמיד יהיה שם, מחכה לנו שנחזור אליו. (David Suzuki Foundation).
אבל זה לא רק טבע. זה גם קהילה, חברים, משפחה. מחקר שפורסם בכתב העת "Social Science & Medicine" מצא שאנשים עם קשרים חברתיים חזקים חיים יותר ובריאים יותר. (Social Science & Medicine).
אני מודה, גם אני נופלת בפח הזה לפעמים. מתפתה לטרנדים, שוכחת להתקשר לחברה טובה, מזניחה את התחביבים שלי. אבל כל פעם שהאינטרנט קורס, או כשאני מרגישה קצת אבודה, אני נזכרת במקרר שלי.
הוא שם, יציב, אמין, מזכיר לי את מה שבאמת חשוב.
אולי זה נשמע קצת מוזר, אבל המקרר שלי לימד אותי שיעור חשוב על החיים.
אז בפעם הבאה שהאינטרנט יקרוס, תסתכלו על המקרר שלכם. תראו מה הוא מזכיר לכם. ואולי, רק אולי, תגלו תובנה חדשה על מה שבאמת חשוב.
מה איתכם? מה הדבר הקבוע והיציב בחיים שלכם, שמזכיר לכם את מה שחשוב באמת? שתפו אותי!
