אני מודה, עד לא מזמן הייתי מתעלמת מהפינה הזו במטבח. אתן יודעות, זו שליד הפח, שתמיד מתמלאת בשטויות – ערימת ניירות, מפתחות, לפעמים אפילו גרב בודדת (אל תשפטו!). זה היה כמו חור שחור של בלגן, תזכורת מתמדת ל"אני אסדר את זה אחר כך". אבל "אחר כך" אף פעם לא הגיע.
ואז זה קרה.
במקום להתעצבן, עצרתי. התבוננתי בפינה המבולגנת הזו, ובאופן מוזר, ראיתי בה משהו אחר. ראיתי בה השתקפות של החיים שלי – עמוסים, כאוטיים, אבל גם מלאי צבע ועניין.
רגע, רגע, אל תגלגלו עיניים. אני יודעת מה אתן חושבות – "היא הולכת לדבר על סדר וארגון?". לא בדיוק. כי סדר זה נחמד, אבל לפעמים, דווקא בבלגן אנחנו מוצאים את הדברים הכי יפים.
ההבטחה שלי אליכן: אני לא הולכת לתת לכן טיפים איך לארגן את המטבח. אני הולכת לספר לכן איך הפינה המכוערת הזו לימדה אותי שיעור חשוב על קבלה, על יצירתיות, ועל איך למצוא יופי דווקא במקומות הכי לא צפויים.
אבל לפני הכל, אני חייבת להתוודות. ניסיתי הכל. ספרים על סדר וארגון, סרטונים ביוטיוב, אפילו התייעצתי עם מארגנת מקצועית. כלום לא עזר. הפינה הזו פשוט סירבה להשתנות.
אז מה עשיתי? נכנעתי.
אבל לא סתם נכנעתי. החלטתי לחבק את הבלגן.
למה בעצם אנחנו כל כך מפחדות מבלגן?
חשבתן על זה פעם? אולי זה קשור לציפייה החברתית הזו שתמיד נהיה "מסודרות", "מאורגנות", "מושלמות". אבל האמת היא, שרובנו לא כאלה. ואולי זה בסדר גמור.
"הבלגן הוא מצב טבעי, הסדר הוא מלאכותי," כתב אלווין טופלר, פילוסוף העתידן. (מקור: Future Shock, Alvin Toffler). תובנה שגרמה לי לחשוב – אולי אני מבזבזת אנרגיה יקרה בניסיון להילחם במשהו שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים?
במקום להילחם בבלגן, התחלתי להתבונן בו.
הפינה שלי, הגרסה המאושרת:
קניתי קופסאות צבעוניות. לא כדי לארגן, אלא כדי להכניס קצת שמחה. התחלתי להניח על השיש עציץ קטן. לא כדי לנקות, אלא כדי להוסיף קצת חיים. הדבקתי תמונה משפחתית מצחיקה. לא כדי לשנות, אלא כדי לחייך.
ומה קרה?
קרה קסם.
הפינה הזו, שהייתה מקור לתסכול, הפכה למקום שאני אוהבת. מקום שמזכיר לי את הדברים החשובים באמת – משפחה, צחוק, יצירתיות.
אני יודעת, זה נשמע קיטשי. אבל זה אמיתי.
איך זה קשור לחיים?
הבנתי שהשיעור שהפינה הזו לימדה אותי לא רלוונטי רק למטבח. הוא רלוונטי לכל תחום בחיים.
לפעמים, אנחנו מנסים לשלוט בכל דבר, לתקן כל פגם, להסתיר כל חולשה. אבל האמת היא, שהיופי נמצא דווקא במקומות הלא מושלמים.
פרופסור ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, טוענת שאותנטיות היא המפתח לחיים מלאים. (מקור: Daring Greatly, Brené Brown). והאמת היא, שלהיות אותנטי זה גם אומר להרשות לעצמנו להיות מבולגנים, לא מושלמים, אנושיים.
אגב, אחת הלקוחות שלי, מנהלת בכירה בהייטק, סיפרה לי פעם שהמשרד שלה תמיד מבולגן. "זה סימן שאני עובדת", היא אמרה בחיוך.
אז אולי במקום לשאוף לשלמות, כדאי פשוט לשאוף להיות אנחנו?
האתגר שלי אליכן:
הסתכלו על הפינה המכוערת שלכן. לא במטרה לתקן אותה, אלא במטרה להבין אותה. מה היא מספרת עליכן? מה היא מזכירה לכן?
אני לא מבטיחה שזה יהפוך את החיים שלכן למושלמים. אבל אני כן מבטיחה שזה יפתח לכן צוהר חדש לראות את היופי, דווקא במקומות הכי לא צפויים.
ואולי, רק אולי, תגלו שגם הבלגן יכול להיות יפה.
מה הפינה הכי מבולגנת בבית שלכן? שתפו אותי! אני סקרנית לדעת מה היא מספרת עליכן.
