אוקיי, בואו נדבר על זה. באמת נדבר על זה. הקרב על השלט. נשמע טריוויאלי? חכו שתגורו עם שותפים, בני זוג או ילדים. זה הופך להיות מלחמת עולם קטנה בסלון, ואני, נעמה, הייתי שם, נלחמתי, הפסדתי, למדתי, ואפילו ניצחתי מדי פעם.
פעם חשבתי שהבעיה היא רק בשלט עצמו. "מי לקח את השלט?!" הייתה השאלה הכי נפוצה בבית. אבל אז הבנתי משהו: השלט הוא רק סימפטום. הבעיה האמיתית היא הרבה יותר עמוקה.
הכאוס המאורגן של השלט
אני זוכרת פעם אחת, הייתי חייבת לראות את הפרק האחרון של "המלכה גמביט". התיישבתי בספה, מוכנה לחגיגה של שחמט ודרמה, ואז... השלט נעלם. פשוט נעלם. חיפשתי בכל מקום, הפכתי את הכריות, בדקתי מתחת לספה, אפילו חשדתי בחתול! בסוף, מצאתי אותו בתוך קופסת הצעצועים של האחיין שלי. קופסת הצעצועים!
זה היה הרגע שהבנתי. זה לא רק עניין של "מי לקח את השלט". זה עניין של שליטה, של תשומת לב, של מי מחליט מה רואים. זה כוח, חברים.
אבל לפני שאנחנו מגיעים לפתרונות, בואו נבין את הבעיה לעומק.
פסיכולוגיה בגרוש (והשלט)
אז, מה קורה לנו שם בסלון? למה השלט הופך להיות מוקד כל כך הרבה מתחים?
ד"ר ג'ואן גרוס, פסיכולוגית מאוניברסיטת סטנפורד, חוקרת את הקשר בין רגשות לשליטה. במאמר שלה ב-Psychological Review היא מראה איך הצורך בשליטה בסביבה שלנו הוא צורך בסיסי. כשאנחנו מרגישים חוסר אונים, אנחנו מנסים להשיג שליטה במקומות אחרים, אפילו קטנים כמו השלט. (Gross, J. J. (1998). The emerging field of emotion regulation: An integrative review. Review of General Psychology, 2(3), 271–299.)
אני חושבת על זה, וזה הגיוני. כשיום העבודה שלי היה כאוטי, רציתי קצת שליטה על מה שאני רואה בטלוויזיה. רציתי לבחור את האסקפיזם שלי.
אבל הנה הטוויסט: לפעמים, הקרב על השלט הוא בכלל לא על מה רואים, אלא על מי מחליט. זה קרב על תשומת לב, על הכרה, על מקום במשפחה או בקבוצה. ואוו, זה כבד, נכון?
הפתרונות (שבאמת עובדים)
אז מה עושים? איך מנצחים במלחמה הזו בלי לאבד חברים ובני משפחה? הנה כמה דברים שאני למדתי בדרך הקשה:
- הפסקת אש וחלוקת משאבים: זה נשמע ברור, אבל לקבוע זמנים מראש לכל אחד לראות את התוכניות שלו יכול לחסוך הרבה ויכוחים. כן, כמו בגן ילדים. אבל זה עובד! אפשר להשתמש באפליקציות כמו Google Calendar כדי לתאם, או אפילו להדפיס לוח זמנים ולתלות על המקרר.
- "שלט גיבוי": תקנו עוד שלט. ברצינות. שני שלטים זה פחות ויכוחים. אפשר אפילו לקנות שלט אוניברסלי ולהתאים אותו לכל המכשירים.
- סטרימינג אישי: זו אולי התשובה האולטימטיבית. כל אחד עם המסך שלו, עם התוכניות שלו. זה אולי פחות "ביחד", אבל זה בהחלט יותר שקט. שירותי סטרימינג כמו נטפליקס, דיסני+, ואמזון פריים מציעים מגוון עצום של תכנים.
- הקשיבו אחד לשני: לפני שמרימים את הקול, תנסו להבין למה כל כך חשוב לבן אדם השני לראות דווקא את התוכנית הזו. אולי זה לא רק עניין של בידור, אלא של צורך רגשי עמוק יותר. תקשיבו, אנשים. זה מדהים מה אפשר ללמוד אחד על השני.
- הומור: תצחקו על זה! ברצינות. תמצאו את הצד המצחיק בסיטואציה. תעשו תחרות "מי מוצא את השלט הכי מהר". תהפכו את זה למשחק.
אבל מה לא עובד?
אל תנסו לנצח בכל מחיר. זה לא שווה את זה. להתווכח שעות על מה רואים בטלוויזיה זה פשוט בזבוז זמן ואנרגיה. באמת, יש דברים יותר חשובים.
וגם, אל תנסו לשלוט בכל דבר. זה בלתי אפשרי, וזה רק יגרום לכם להיות יותר מתוסכלים. תלמדו לשחרר.
מה הלאה?
הקרב על השלט הוא לא רק עניין של טלוויזיה. זה עניין של יחסים, של תקשורת, של שליטה. זה הזדמנות ללמוד על עצמנו ועל האנשים שאנחנו אוהבים.
אני עדיין לומדת. אני עדיין עושה טעויות. אבל אני מנסה להיות יותר סבלנית, יותר מבינה, יותר הומור. ואני מקווה שגם אתם.
אז, מה אתם חושבים? איך אתם מתמודדים עם הקרב על השלט? שתפו אותי בתגובות! אולי נלמד משהו חדש ביחד.
