אוקיי, בואו נדבר על אלקסה. כן, זו מהאמזון, זו שמדליקה את האורות ומנגנת לנו שירים לפי דרישה. בהתחלה, הייתי סקפטית, חייבת להודות. "עוד גאדג'ט," חשבתי לעצמי, "בטח יאבד עניין אחרי שבועיים." אבל אז התחלתי לחבר אותה לדברים בבית – הנורות, התריסים, אפילו את מכונת הקפה (כן, אני עצלנית בבוקר, מה לעשות?). ואז הבנתי משהו: זה לא רק גאדג'ט, זו דרך חיים.
אבל מה קורה כשבאמת מחברים הכל? האם זה הופך את החיים שלנו לנוחים יותר, או שאנחנו פשוט הופכים לתלויים בטכנולוגיה? זו שאלה ששאלתי את עצמי לא מעט, במיוחד אחרי הפעם ההיא שניסיתי להכין עוגה ואלקסה פשוט סירבה להבין מה זה "כוס וחצי קמח" (מסתבר שהמבטא שלי בעייתי...).
זהירות, אזור נוחות ממכר!
הדבר הראשון שקורה כשמחברים הכל לאלקסה הוא... נוחות קיצונית. אני מודה, זה ממכר. "אלקסה, תדליקי את האורות בסלון." "אלקסה, תנגני מוזיקה רגועה." "אלקסה, תזכירי לי לקנות חלב." הכל קורה בקול, בלי מאמץ. זה כמו שיש לך עוזר/ת אישי/ת קטן/ה וחכם/ה בתוך הרמקול.
אבל הנה הטוויסט: הנוחות הזו עלולה להפוך אותנו לפסיביים. פתאום, אנחנו לא זוכרים את המספר טלפון של אמא, כי אלקסה זוכרת בשבילנו. אנחנו לא זוכרים איפה שמנו את המפתחות, כי אנחנו פשוט שואלים אותה (טוב, אוקיי, אולי אני היחידה עם הבעיה הזו...).
האם אנחנו מאבדים משהו כשאנחנו מפסיקים להפעיל את המוח שלנו?
מחקרים מראים (כמו זה שקראתי ב- MIT Technology Review על ההשפעה של טכנולוגיה על הזיכרון שלנו) שאנחנו הופכים ליותר תלויים במכשירים שלנו כדי לזכור דברים, מה שעלול להחליש את הזיכרון שלנו בטווח הארוך.
יותר זמן פנוי, יותר זמן לעצמנו? לא תמיד...
אחד היתרונות הגדולים של אלקסה (לפחות תיאורטית) הוא החיסכון בזמן. אנחנו אמורים להיות מסוגלים לעשות יותר דברים, להקדיש זמן לתחביבים שלנו, לבלות עם המשפחה והחברים. אבל מה קורה בפועל?
אני מצאתי את עצמי מבזבזת יותר זמן על דברים לא חשובים. פתאום, יש לי זמן "לחקור" מתכונים מוזרים באתרי אינטרנט מפוקפקים, או לצפות בסרטונים של חתולים עושים דברים מצחיקים (טוב, זה תמיד כיף, אני מודה). אבל איפה הזמן שהבטחתי לעצמי לציור? לקריאה? לפגישה עם חברות?
אולי הבעיה היא לא באלקסה, אלא בדרך שבה אנחנו בוחרים להשתמש בזמן הפנוי שלנו?
הכל תחת שליטה? לא ממש...
אחד הדברים שמפחידים אותי קצת באלקסה הוא העניין של הפרטיות. היא תמיד מקשיבה, תמיד מוכנה לפעולה. מה היא עושה עם כל המידע הזה? האם היא שומרת את השיחות שלנו? האם היא משתמשת במידע הזה כדי להתאים לנו פרסומות?
אני יודעת שאמזון טוענת שהם דואגים לפרטיות שלנו, אבל אני לא יכולה שלא לתהות. קראתי לא מזמן מאמר ב"הארץ" על איך חברות טכנולוגיה עוקבות אחרינו כל הזמן, ואני חייבת להודות שזה קצת מלחיץ.
האם אנחנו מוכנים לוותר על חלק מהפרטיות שלנו תמורת הנוחות שמציעה הטכנולוגיה?
אז מה עושים? חיבור מושכל, לא מוחלט!
אחרי הרבה ניסוי וטעייה (וכמה פשלות מצחיקות), הגעתי למסקנה שחיבור הכל לאלקסה יכול להיות דבר טוב, אבל רק אם עושים את זה בצורה מושכלת.
- להגדיר גבולות: לא לתת לאלקסה לשלוט בכל דבר בחיים שלנו. להשתמש בה כדי לעזור לנו, לא כדי להחליף אותנו.
- לזכור את ה"אוף": להקדיש זמן ל"ניתוק" מהטכנולוגיה. לקרוא ספר בלי הפרעות, לצאת לטיול בטבע, לדבר עם אנשים פנים אל פנים.
- להיות מודעים: לחשוב על ההשלכות של השימוש בטכנולוגיה על הזיכרון, על הפרטיות ועל היחסים שלנו.
- ללמוד מהכישלונות: לא לפחד לטעות, וללמוד מהטעויות שלנו. בסופו של דבר, אנחנו בני אדם, לא רובוטים.
אני עדיין לומדת איך לאזן בין הטכנולוגיה לחיים האמיתיים. זה תהליך מתמשך, ואני בטוחה שיהיו עוד פשלות בדרך. אבל אני גם מאמינה שאם נהיה מודעים ונחשוב על ההשלכות של המעשים שלנו, נוכל להשתמש בטכנולוגיה כדי לשפר את החיים שלנו, ולא כדי להשתלט עליהם.
ומה איתכם? איך אתם משתמשים באלקסה (או בכל עוזרת קולית אחרת)? האם אתם חושבים שהיא משפרת את החיים שלכם, או מקשה עליהם? אני ממש אשמח לשמוע את המחשבות שלכם!
