אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול: עומדת מול המקרר, בוהה בדלת המגנטית העמוסה במגנטים מחופשות משפחתיות ופתקים דהויים. המקרר היה נקי, מבריק אפילו, אבל משהו בפנים צרח לי שהוא לא מספיק. זה היה אחרי יום שלם של ניקיונות, שפשופים והתשה מוחלטת. ואז, פתאום, זה היכה בי: הניקיון הזה לא משחרר אותי, הוא כובל אותי.
זה נשמע מוכר?
תמיד הייתי טיפוס מסודר, אבל בשנים האחרונות זה התדרדר לאובססיה. כל פירור, כל כתם, כל חפץ לא במקום הפכו למקור לחרדה. הרגשתי כמו סיזיפוס, דוחפת את סלע הניקיון במעלה ההר, רק כדי לראות אותו מתגלגל שוב למטה.
ומה אתך? האם גם את מרגישה לפעמים שהבית שלך שולט בך, ולא להפך?
חשבתי שאני יודעת הכל על ניקיון. קראתי בלוגים, צפיתי בסרטוני הדרכה, ניסיתי כל טריק אפשרי. אבל האמת היא שהייתי תקועה במעגל אינסופי של ניקיון, תסכול ואשמה.
נקודת מפנה: הבנתי שהבעיה היא לא בלכלוך, אלא ביחס שלי אליו.
זה לא היה קל, בלשון המעטה. היו רגעים שרציתי פשוט לוותר ולחזור להרגלים הישנים. אבל אז נתקלתי במחקר מעניין על הקשר בין פרפקציוניזם לחרדה (Frost, R. O., Marten, P., Lahart, C., & Rosenblate, R. (1990). The dimensions of perfectionism. Cognitive Therapy and Research, 14(5), 449-468.). המחקר הזה, באופן מוזר, נתן לי לגיטימציה להרפות.
המחקר הזה בעצם אמר לי: "נעמה, זה בסדר לא להיות מושלמת."
אבל איך משחררים? הרי גם אני גדלתי על ברכי ה"בית צריך להיות כמו בפרסומות". התשובה, כפי שהבנתי, לא טמונה בעוד חומר ניקוי או גאדג'ט חדש, אלא בשינוי תפיסתי עמוק.
אז איך עושים את זה? הנה כמה תובנות שלמדתי בדרך הקשה:
- הגדירי מחדש "נקי": מה זה אומר לך בית נקי? האם זה אומר בית סטרילי, או בית נעים ומזמין? אצלי, זה אומר בית שאני מרגישה בו בנוח, בית שאפשר להרים בו רגליים על הספה בלי להרגיש אשמה.
- תעדיפי יעילות על פני שלמות: במקום לנסות לנקות הכל בבת אחת, התמקדי במשימות הקריטיות. מה הכי חשוב לך? המטבח? חדרי השירותים? התחילי שם, ותני לעצמך קרדיט על מה שהספקת.
- חגגי את הכישלונות: כן, קראת נכון. במקום להלקות את עצמך על כל פירור שנשאר, תלמדי לקבל את העובדה שזה בלתי נמנע. אנחנו בני אדם, לא רובוטים.
- מצאי את האיזון שלך: הניקיון צריך לשרת אותך, לא לשעבד אותך. תמצאי את האיזון הנכון בין בית נקי לבין חיים מלאים. אצלי, זה אומר להקדיש שעה אחת בשבוע לניקיון יסודי, ולשחרר את השאר.
הנה משהו שאולי לא שמעת: מסתבר שלכלוך קטן מחזק את המערכת החיסונית. (Strachan, D. P. (1989). Hay fever, hygiene, and household size. BMJ, 299(6710), 1259-1260.) אז אולי כדאי להפסיק להילחם בו כל כך?
עכשיו, אני יודעת שזה לא קל. גם אני עדיין נאבקת לפעמים. אבל למדתי דבר חשוב: שלמות היא אשליה. והחיים קצרים מדי מכדי לבזבז אותם על רדיפה אחרי משהו בלתי אפשרי.
אני יודעת, אני יודעת, קל להגיד, קשה לעשות. אבל מה אם נתחיל בקטן?
אז מה עושים עכשיו? לא יודעת מה איתך, אני הולכת להזמין פיצה ולראות סרט. כן, גם אם זה אומר שיהיו פירורים על הספה.
אבל רגע לפני שאני הולכת, אני רוצה לשאול אותך שאלה: איזה מחיר את מוכנה לשלם כדי להשיג בית "מושלם"? האם המחיר הזה שווה את זה?
אני באמת רוצה לדעת.
