האמת? פחדתי. פחדתי ממש. תמיד שמעתי על בדיקות מים, על זיהומים, על חיידקים סוררים, אבל איכשהו זה תמיד נשאר שם, ברקע, משהו שאולי צריך לעשות "מתישהו". עד שה"מתישהו" הזה דפק לי בדלת בדמות פריחה מוזרה על העור של הילדה שלי.
אני מודה, הייתי בטוחה שזה משהו שאכלנו, אולי אלרגיה חדשה. אבל הרופא, אחרי שהוא שלל כמה דברים אחרים, שאל בפשטות: "בדקתם את איכות המים בבית לאחרונה?".
בום.
פתאום כל המיתוסים על מים מזוהמים, על עופרת בצנרת ישנה, על חיידקים שמתרבים בחושך, קפצו לי לראש. מאיפה מתחילים בכלל? מה עושים? ולמה, לעזאזל, לא עשיתי את זה קודם?
אז נכנסתי לאינטרנט. טעות מספר אחת. גוגל הוא מקור מצוין למידע, אבל גם לחרדות. מצאתי מאמרים מדעיים על השפעות בריאותיות ארוכות טווח של מים מזוהמים (מקור: ארגון הבריאות העולמי, WHO), לצד כתבות מלחיצות על מקרים נקודתיים של זיהום מים בארץ.
הייתי בהיסטריה.
אבל אז, בתוך כל הטירוף הזה, נזכרתי במשהו שאמא שלי תמיד אומרת: "אל תקראי הכל, תחשבי בעצמך". והיא צודקת.
רגע של תובנה: החרדה היא לא פתרון. היא רק עוורת אותנו.
החלטתי לעשות סדר בבלאגן. קודם כל, נרגעתי. (בערך). אחר כך התחלתי לחקור בצורה שיטתית. התקשרתי לעירייה, ביררתי לגבי בדיקות מים שהם עורכים באופן שוטף. גיליתי, להפתעתי, שהם עושים את זה באופן קבוע ושתוצאות הבדיקות שלהם זמינות לציבור (מקור: אתר האינטרנט של העירייה שלי).
אבל זה לא הספיק לי. רציתי להיות בטוחה. רציתי לדעת מה קורה אצלי בצנרת, בבית שלי. אז החלטתי לעשות בדיקה פרטית.
פה התחילה ההרפתקה האמיתית. כי גיליתי שלבחור חברה לבדיקת מים זה לא פשוט בכלל. הבטחות היו בשפע, אבל איך יודעים למי אפשר לסמוך?
שאלתי חברים, קראתי ביקורות באינטרנט, דיברתי עם כמה חברות. חלק מהן נשמעו לי קצת "יותר מדי" משווקות, אחרות לא הסבירו לי בדיוק מה הן בודקות ואיך.
בסוף בחרתי בחברה קטנה, משפחתית, שהמליצו עליה בקבוצת פייסבוק של אימהות. הם הסבירו לי בסבלנות את כל התהליך, ענו על כל השאלות שלי, וגם נתנו לי הצעת מחיר הוגנת.
אני מודה, גם כשהם הגיעו עם המבחנות והציוד המשוכלל, עדיין הייתי קצת סקפטית. אבל הם היו כל כך מקצועיים, כל כך נעימים, שהתחלתי להרגיש קצת יותר רגועה.
חיכיתי לתוצאות כמו שמחכים לתוצאות של מבחן חשוב. ומה גיליתי?
הפתעה: המים שלי היו בסדר גמור.
כן, קצת אבנית (נו, זה כמעט בלתי נמנע בארץ), אבל שום דבר מעבר לזה.
הרגשתי הקלה עצומה. אבל גם קצת טיפשה. כל כך הרבה חרדה, כל כך הרבה לחץ, ובסוף הכל היה תקין.
אבל אז הבנתי משהו חשוב. זה לא היה בזבוז זמן. זה היה שיעור.
למדתי שאפשר לבדוק, שאפשר לדעת, שאפשר לקחת אחריות על הבריאות שלנו ושל המשפחה שלנו. למדתי שחרדה היא לא פתרון, אבל זהירות מודעת כן.
וגם למדתי, וזה אולי הכי חשוב, שצריך לסמוך על האינסטינקטים שלנו, אבל גם לחשוב בצורה ביקורתית. לא לקרוא כל מה שכתוב באינטרנט, לשאול שאלות, לברר, להתעניין.
עכשיו, כשאני שותה כוס מים, אני שותה אותה ברוגע. אני יודעת שעשיתי את מה שיכולתי כדי לוודא שהיא בטוחה. וזה שווה הכל.
אז מה הלאה? אני ממשיכה לעקוב, ממשיכה לבדוק. אולי אתקין מסנן מים, אולי אשדרג את הצנרת הישנה. אבל אני עושה את זה מתוך ידיעה, מתוך שליטה, לא מתוך פחד.
מה איתך? בדקת את איכות המים שלך לאחרונה? ואם לא, מה עוצר אותך? אולי זה הפחד? אולי חוסר הידע? בואי נדבר על זה.
