האמת? אף פעם לא חשבתי שקפה אספרסו וארגון מגירות יכולים להיות קשורים. אבל אז, בוקר אחד, כשהכנתי את מנת הקפה היומית שלי, זה פשוט היכה בי.
כמו כל בוקר, נאבקתי עם המכונה. הפעם הטחינה הייתה דקה מדי, המים זרמו מהר מדי, והתוצאה? אספרסו חלש, חסר טעם, פשוט כישלון.
נשמתי עמוק. לא התעצבנתי. הפעם, החלטתי להקשיב.
הכנתי עוד מנה, הפעם יותר לאט, יותר מדויק. קצת יותר טחינה, קצת יותר לחץ, קצת יותר סבלנות. ובום! אספרסו מושלם. קרמה זהובה, ניחוח משכר.
ואז זה הכה בי. אספרסו, כמו ארגון מגירות, דורש דיוק, סבלנות, והבנה של המרכיבים.
נשמע הזוי? אולי. אבל תחשבו על זה רגע.
המגירה שלי במטבח הייתה כאוס מוחלט. כלי מטבח מכל הסוגים, תבלינים, נייר אפייה, הכל מעורבב ביחד. בכל פעם שחיפשתי משהו, הייתי צריכה לחפור, להתייאש, ובסוף למצוא משהו אחר לגמרי. מוכר לכם?
מסתבר שגם מומחים מסכימים איתי. מחקר של אוניברסיטת פרינסטון (באמת!) מצא שסביבה מבולגנת גורמת למוח לעבוד קשה יותר, מה שמוביל לירידה ביעילות ועלייה ברמות הלחץ. אז זה לא רק אני!
החלטתי ליישם את לקחי האספרסו על המגירה שלי. אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל.
איך בכלל ניגשים לכזה בלגן?
התחלתי בלרוקן את כל המגירה. הכל יצא החוצה, נערם על השיש. זו הייתה נקודת שפל. הרגשתי שאני רק מעמיסה על עצמי יותר מדי.
ואז נזכרתי במאמר שקראתי פעם על שיטת KonMari של מארי קונדו, גורו ארגון הבית. היא טוענת שצריך להחזיק רק בדברים שמביאים לנו שמחה.
ניסיתי את זה. לקחתי כל כלי, כל תבלין, ושאלתי את עצמי: "האם זה משמח אותי?". חלק זרקתי, חלק תרמתי, וחלק, למרבה הפלא, באמת גרם לי לחייך.
אבל מה עושים עם מה שנשאר?
זה היה השלב הקשה. הייתי צריכה לחשוב על מבנה, על סדר, על יעילות. בדיוק כמו באספרסו, הייתי צריכה להבין את המרכיבים שלי.
קניתי כמה מחיצות פשוטות למגירות באיקאה (כן, גם אני נפלתי בפח). מיון לפי קטגוריות: כלי אפייה בצד אחד, תבלינים בצד אחר, נייר אפייה ומגבות נייר בשלישי.
אבל משהו לא הסתדר.
התבלינים היו מבולגנים מדי, הכלי אפייה גדולים מדי. היה חסר משהו.
התחלתי לחפש השראה. נכנסתי לפינטרסט, הסתכלתי על תמונות של מגירות מאורגנות להפליא.
וזה היה הרגע. ראיתי תמונה של מגירה עם קופסאות קטנות, מסודרות בצורה מושלמת.
למה לא חשבתי על זה קודם?!
רצתי לחנות ויצאתי עם כמה קופסאות פלסטיק קטנות. התחלתי למיין את התבלינים לפי סוג, להכניס אותם לקופסאות, ולסדר אותם במגירה.
זה היה כמו קסם. המגירה הפכה למאורגנת, יעילה, וכן, אפילו יפה.
אבל האם היא מושלמת? ממש לא. עדיין יש כמה דברים שאני צריכה לשפר. אולי להוסיף עוד מחיצות, אולי למצוא פתרון אחסון אחר לכלי האפייה הגדולים.
וזה בסדר. כי הבנתי משהו חשוב: ארגון מגירות הוא לא יעד, הוא מסע.
זה תהליך של ניסוי וטעייה, של למידה, של הסתגלות. בדיוק כמו הכנת אספרסו.
ומה הכי חשוב? לא לפחד לטעות. לא לפחד להתחיל מחדש.
כי בסופו של דבר, המגירה המאורגנת היא לא רק עניין של נוחות. היא עניין של שקט נפשי. היא מאפשרת לנו להתמקד בדברים החשובים באמת, במקום לבזבז זמן ואנרגיה על חיפוש דברים שאבדו.
אז בפעם הבאה שאתם נאבקים עם מגירה מבולגנת, זכרו את לקחי האספרסו. קחו נשימה עמוקה, התחילו לאט, ותהנו מהתהליך.
ומי יודע? אולי גם אתם תגלו שהקפה שלכם יכול ללמד אתכם משהו על החיים.
מה הטיפ שלכם לארגון מגירות? שתפו אותי בתגובות!
