האמת? תמיד שנאתי את המרחב הזה שמתחת למיטה. בושה. פשוט בושה. לא בושה במובן ה"אוי ואבוי", אלא יותר במובן ה"איך הגעתי למצב הזה?!" זה כמו מגירה ענקית, שחורה, שואבת אליה כל מה שאין לו מקום אחר. ואני, כמו ילדה טובה, דחפתי, דחפתי, דחפתי… עד שיום אחד החלטתי – די!
(רגע, זה נשמע דרמטי מדי? אולי. אבל באמת הרגשתי ככה!)
מה שהתחיל כניסיון נואש לפנות מקום, הפך למסע של גילוי עצמי. כן, כן, אל תגלגלו עיניים! האחסון מתחת למיטה, כמו כל פינה מוזנחת בבית שלנו, מספר עלינו סיפור.
אז מה בעצם כל כך נורא באחסון מתחת למיטה? לכאורה, זה פתרון אחסון מושלם – שטח מבוזבז שהופך לשטח אחסון יעיל. אבל בפועל? זה הופך להיות בית קברות לפרויקטים שלא הסתיימו, בגדים שאולי יחזרו לאופנה, ומזכרות שאנחנו מפחדים לזרוק.
זהירות, מלכודת הדחיינות!
(משפט קצר שצריך להדהד)
תראו, קראתי לא מעט מאמרים על ארגון וסדר, הושפעתי ממארי קונדו (כן, גם אני!), וניסיתי את כל השיטות. אבל משהו לא עבד. הכל היה נראה יפה ומסודר לכמה שבועות, ואז הכל היה חוזר לקדמותו. למה? כי לא טיפלתי בשורש הבעיה.
הבנתי שאחסון מתחת למיטה הפך אצלי לסוג של "שטח הפקר" – מקום שבו אני יכולה לדחות את ההחלטות הקשות. "אולי אני עוד אשתמש בזה", "אולי אני עוד אתקן את זה", "אולי…".
לדוגמה, מצאתי שם קופסה מלאה בחוטי צמר. התחלתי לסרוג צעיף לפני… נו, הרבה זמן. הצעיף היה תקוע בשליש הדרך, והקופסה פשוט נדחפה מתחת למיטה. זה לא רק צמר, זה גם תזכורת לכישלון.
(מודה, לא תמיד הכל מושלם. גם לי יש פרויקטים תקועים!)
אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ הזה?
השלב הראשון: חפירה ארכיאולוגית
הוציאו הכל! הכל הכל הכל! כן, זה מלחיץ, כן, זה מבאס, אבל חייבים לעשות את זה. פזרו הכל על הרצפה, ותתכוננו לראות דברים שלא ראיתם שנים.
(רגע של ספק – האם אני באמת מסוגלת לעשות את זה שוב?)
אני יודעת שזה נשמע מובן מאליו, אבל כשרואים הכל מול העיניים, פתאום הדברים נראים אחרת. בגדים עם כתמים שלא יורדים, ספרים ששכחתם שקיימים, חפצים שפשוט לא עושים לכם יותר טוב.
השלב השני: שלוש קופסאות – לשמור, לתרום, לזרוק
זה השלב הקשה. קחו כל פריט, ותשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
- האם השתמשתי בזה בשנה האחרונה?
- האם זה גורם לי שמחה? (מארי קונדו, כאמור)
- האם זה באמת שווה את השטח שהוא תופס?
אם התשובה לאחת מהשאלות היא "לא", כנראה שהפריט הזה צריך ללכת.
(טיפ קטן ממקור לא צפוי – פנג שואי. אנרגיה תקועה בחפצים ישנים משפיעה על האנרגיה שלנו.)
לגבי הקופסה של "לשמור" – היו קפדניים! שמרו רק על מה שבאמת חשוב ושימושי. כל השאר – תרמו או תזרקו.
השלב השלישי: ארגון מחדש – הפעם עם מחשבה
אחרי שמינתם הכל, הגיע הזמן לארגן את מה שנשאר. חשוב לבחור מיכלים מתאימים – קופסאות אחסון שקופות (כדי לראות מה יש בפנים), שקיות ואקום לבגדים, ואפילו מגירות נשלפות.
(קבלו השראה מאיקאה, אבל אל תשכחו להתאים את הפתרונות לצרכים שלכם.)
אבל הכי חשוב – תחשבו מראש מה אתם רוצים לאחסן שם, ותתכננו בהתאם. אל תזרקו הכל סתם ככה!
השלב הרביעי: תחזוקה שוטפת – בלי תירוצים!
החלק הזה הוא הכי חשוב – אל תחזרו להרגלים הישנים! תזכרו – האחסון מתחת למיטה לא אמור להיות שטח הפקר. הוא אמור להיות מקום אחסון יעיל ומסודר.
(הנה תובנה מפתיעה – סדר חיצוני משפיע על הסדר הפנימי. נסו את זה!)
לכן, הקפידו לפנות כמה דקות כל שבוע כדי לעבור על האחסון, לזרוק דברים מיותרים, ולסדר את מה שנשאר. זה הרבה יותר קל מאשר להתמודד עם בלאגן ענק פעם בשנה.
ומה לגבי הבושה?
האמת? היא קצת התפוגגה. כי הבנתי שהבלגן מתחת למיטה לא מעיד עליי כבן אדם. הוא פשוט מעיד על כך שהייתי עסוקה בדברים אחרים.
(זה בסדר לא להיות מושלמים. גם לי יש ימים מבולגנים!)
אבל עכשיו, כשהאחסון מסודר ומאורגן, אני מרגישה הרבה יותר טוב. זה כמו שפיניתי מקום לא רק פיזית, אלא גם נפשית.
אז מה למדתי? שאחסון מתחת למיטה יכול להיות מועיל, אבל רק אם מתייחסים אליו בכבוד. שהוא לא מקום לברוח אליו, אלא מקום לשמור בו על הדברים החשובים לנו.
ועכשיו, אני באמת סקרנית – מה מסתתר אצלכם מתחת למיטה? אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם בתגובות! ואם יש לכם טיפים נוספים – אל תתביישו לשתף!
