אוקיי, בואו נדבר על זה. הקרב על השלט. כמה פעמים מצאתם את עצמכם רבים עם בן/בת הזוג, הילדים, אפילו עם השותפים לדירה על מה לראות בטלוויזיה? אני מודה, גם אני נפלתי בפח הזה לא פעם ולא פעמיים. ואם להיות כנה, לפעמים גם ניצחתי, אבל תמיד נשארתי עם תחושה חמוצה כזאת... כאילו ה"ניצחון" הזה עלה לי ביותר מדי אנרגיה.
אני זוכרת תקופה שהייתי משוכנעת שהדרך היחידה לשלוט בשלט היא פשוט להיות מהירה יותר, או יותר אסרטיבית. הייתי צופה בכל מיני מדריכים ל"תקשורת אסרטיבית" ומשננת משפטים שאמורים היו לגרום לי להישמע סמכותית יותר. אבל ניחשתם נכון, זה לא ממש עבד. זה רק הוביל ליותר ויכוחים ויותר תסכול.
מפה לשם, הבנתי שאולי הבעיה היא לא איך אני לוקחת את השלט, אלא למה אנחנו בכלל רבים עליו מלכתחילה.
הינה תובנה שהכתה בי כמו רעם ביום בהיר: הקרב על השלט הוא לא באמת על מה לראות בטלוויזיה, הוא על שליטה, על תשומת לב, על תחושת שייכות.
וואו, זה גדול, נכון?
אז מה עושים? הרי אי אפשר פשוט לוותר על הטלוויזיה (למרות שאני מכירה כמה אנשים שעשו את זה, ואני חייבת להודות, קצת מקנאה בהם).
בואו נתחיל בכמה פתרונות פרקטיים:
- לוח זמנים: כן, זה נשמע קצת ילדותי, אבל תאמינו לי, זה עובד פלאים. תקבעו מראש ימים מסוימים לכל אחד מבני הבית. יום שני לסדרת הדרמה שלך, יום שלישי לשידורי הספורט של בן הזוג, וכו'. אפשר אפילו ליצור לוח שנה משפחתי דיגיטלי ולשתף אותו עם כולם.
- הצבעה דמוקרטית: אם יש כמה אופציות מעניינות, תעשו הצבעה. אפשר אפילו להשתמש באפליקציות כמו "Poll Everywhere" כדי להפוך את זה ליותר כיף ואינטראקטיבי. (מקור: "The Power of Moments: Why Certain Experiences Have Extraordinary Impact" מאת Chip Heath ו-Dan Heath)
- הסכמה הדדית: לפני שמתיישבים לראות טלוויזיה, שבו יחד לשיחה קצרה ותראו מה כל אחד רוצה לראות. תנסו למצוא משהו שמדבר אל כולם, או לפחות משהו שאף אחד לא מתנגד לו.
אבל רגע, לפני שאתם רצים ליישם את הטיפים האלה, חשוב לי להדגיש משהו: הפתרונות האלה יעבדו רק אם תטפלו בשורש הבעיה.
מה זה אומר? זה אומר שאתם צריכים לדבר על מה באמת מפריע לכם.
- אולי בן הזוג מרגיש שאתם תמיד בוחרים מה לראות, והוא רוצה קצת יותר שליטה?
- אולי הילדים מרגישים שאתם אף פעם לא מקשיבים להם, והם רוצים להרגיש קצת יותר משמעותיים?
- אולי אתם פשוט מרגישים עייפים ורוצים קצת לברוח מהמציאות, והטלוויזיה היא הדרך הכי קלה לעשות את זה?
תקשיבו, אני יודעת שזה לא קל. הרבה יותר קל פשוט להילחם על השלט מאשר להתמודד עם הרגשות האמיתיים שלנו. אבל אני מבטיחה לכם, זה שווה את זה.
אני זוכרת תקופה שהייתי כל כך לחוצה בעבודה, שהייתי חוזרת הביתה ופשוט משתלטת על הטלוויזיה כדי לברוח מהמחשבות. בן הזוג שלי ניסה לדבר איתי, אבל אני הייתי אטומה. רק אחרי שהוא ממש התעקש, הבנתי שאני לא באמת צופה בטלוויזיה, אני פשוט מנסה להימנע מלהרגיש את הלחץ. (מקור: מחקרים רבים מראים כי צפייה מוגזמת בטלוויזיה קשורה לעיתים קרובות לבריחה מקשיים רגשיים).
ואז גיליתי משהו מדהים: כששיתפתי אותו במה שאני מרגישה, פתאום כבר לא הייתי צריכה את השלט. הוא הקשיב לי, תמך בי, ועזר לי למצוא דרכים בריאות יותר להתמודד עם הלחץ.
אז מה אני מנסה להגיד לכם?
אל תתמקדו בשלט, תתמקדו באנשים.
תקשיבו להם, תכבדו אותם, ותנסו להבין מה הם באמת צריכים.
ואם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים לעשות את זה לבד, אל תתביישו לבקש עזרה. יש הרבה אנשי מקצוע שיכולים לעזור לכם לשפר את התקשורת במשפחה ולמצוא פתרונות יצירתיים לבעיות שלכם.
אני יודעת שהמאמר הזה לא נותן לכם פתרון קסם. אין דבר כזה. אבל אני מקווה שהוא נתן לכם קצת חומר למחשבה. ואולי, רק אולי, הוא גרם לכם להסתכל על הקרב על השלט קצת אחרת.
בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר בתקשורת. אז תדברו. באמת תקשיבו. ותזכרו, הטלוויזיה היא רק טלוויזיה. מה שחשוב באמת זה הקשרים שלנו עם האנשים שאנחנו אוהבים.
מה דעתכם? איך אתם מתמודדים עם הקרב על השלט בבית שלכם? אשמח לשמוע את הסיפורים והטיפים שלכם בתגובות!
