אוקיי, תקשיבו רגע. אני יודעת מה אתם חושבים: "נעמה הולכת לדבר על נורות לד חכמות ושליטה מרחוק". אבל תאמינו לי, מה שקרה לי עם תאורה לקח אותי למקומות שאפילו לא חלמתי עליהם. זה התחיל מבלאגן שלם, והפך לתובנה שאני פשוט חייבת לחלוק.
זוכרים את התקופה הזו בחיים שאתם מרגישים תקועים? כאילו אתם הולכים עם עיניים סגורות? אני הייתי שם. עבדתי מהבית, מול מחשב, שעות על גבי שעות. הבית שלי היה חשוך, כאילו התאורה ניסתה לחסוך עליי חשמל או משהו. ואני? אני פשוט נשאבתי לתוך הבור הזה, של עצבנות, חוסר ריכוז, ואפילו קצת דיכאון.
ואז, יום אחד, סתם, מתוך שעמום ורצון לברוח מהעבודה, התחלתי לקרוא על השפעת התאורה על מצב הרוח. כן, אני יודעת, נשמע קצת ניו אייג', אבל משהו שם קפץ לי.
התחלתי לחקור. קראתי מחקרים על השפעת אור השמש על ייצור סרוטונין (הורמון האושר, כן?), קראתי ראיונות עם מעצבי תאורה שדיברו על החשיבות של אור טבעי. קראתי אפילו מאמרים על תאורה במרחבים ציבוריים ואיך היא משפיעה על התנהגות של אנשים. (מקור: "Environmental Psychology" מאת David Uzzell - ספר מעולה, אגב).
פתאום הבנתי – אני מנותקת מהאור הטבעי. אני חיה בתוך קופסה חשוכה, בלי לדעת שאני גוזרת על עצמי מאסר של עצבות.
ואז הגיע הניסוי.
החלטתי לשנות את התאורה בבית שלי מקצה לקצה. התחלתי בזה שהחלפתי את כל הנורות לנורות לד "חמות", כאלה שמדמות אור שמש טבעי. כן, אני יודעת, טכנית, אבל תכף תראו מה קרה.
אבל זה לא הספיק.
הבנתי שאני צריכה יותר. התחלתי להכניס צמחים הביתה (כי צמחים, כידוע, משפרים מצב רוח). פתאום שמתי לב, שאני מתחילה לפתוח את התריסים יותר מוקדם, כדי שהאור הטבעי יכנס הביתה.
ואז קרה משהו מדהים.
התחלתי להרגיש אחרת.
לאט לאט, התחלתי להיות יותר אנרגטית. פתאום, יכולתי להתרכז בעבודה שלי, בלי להרגיש שאני נלחמת בטחנות רוח. הרגשתי יותר שמחה, יותר חיונית.
אבל רגע, לפני שאתם חושבים שמצאתי את הפתרון לכל הבעיות בעולם – זה לא היה כזה פשוט.
בהתחלה, הייתי סקפטית. חשבתי שאולי זה סתם אפקט פלצבו. ניסיתי להחזיר את הנורות הישנות, רק כדי לראות אם אני טועה.
אל תעשו את זה בבית.
ההבדל היה מורגש. בתוך יום, חזרתי להרגיש עייפה ומדוכאת. הבנתי שאני לא יכולה לחזור אחורה.
אבל מה שהכי הפתיע אותי זה לא רק השינוי הפיזי. השינוי האמיתי היה בגישה שלי.
פתאום התחלתי לשים לב לדברים הקטנים – לאור שמש שמציץ מבין העננים, לצבעים של הפרחים, אפילו לצללים שמשחקים על הקיר. התחלתי להעריך את היופי של העולם סביבי.
ואז קלטתי.
התאורה לא רק שינתה את המרחב הפיזי שלי – היא שינתה את המרחב הנפשי שלי.
היא פתחה לי את העיניים לדברים שלא ראיתי קודם.
אבל רגע, יש פה משהו עמוק יותר.
כי תאורה זה לא רק עניין של נורות ואור שמש. זה עניין של תשומת לב. זה עניין של להיות מודעים לסביבה שלנו ולהשפעה שלה עלינו.
זה עניין של לשאול את עצמנו: מה אנחנו צריכים כדי להיות מאושרים?
אני יודעת, נשמע קצת פילוסופי, אבל תאמינו לי, זה אמיתי.
אז מה למדתי מכל הסיפור הזה?
למדתי שהדברים הקטנים יכולים לעשות הבדל גדול. שלפעמים, הפתרון לבעיות שלנו נמצא ממש מתחת לאף, אבל אנחנו פשוט לא שמים לב אליו. ולמדתי גם, שחשוב להיות פתוחים לנסות דברים חדשים, גם אם הם נראים קצת מוזרים או ניו אייג'יים.
אבל הכי חשוב, למדתי שאנחנו צריכים להקשיב לעצמנו. להקשיב לגוף שלנו, לרגשות שלנו, לצרכים שלנו.
כי בסופו של דבר, אנחנו יודעים הכי טוב מה טוב לנו.
עכשיו, שאלה לי אליכם: מה אתם עושים כדי להכניס יותר אור לחיים שלכם? אני באמת רוצה לדעת.
אני מזמינה אתכם לשתף אותי בתגובות, בטיפים, בסיפורים האישיים שלכם. יחד, נוכל ללמוד ולגדול. ויחד, נוכל להאיר את העולם.
