אוקיי, בואו נדבר על משהו שמחרפן אותי. תודו שגם אתכן.
אינסטגרם. גלריית החיים המושלמים, לכאורה.
תמונות מדהימות של ארוחות בוקר מושקעות, טיולים אקזוטיים וחיוכים שלא יורדים מהפנים.
אבל רגע… כמה מזה באמת אמיתי?
נתקלתי לאחרונה במחקר (כן, אני יודעת, גיקית) שבדק את הקשר בין שימוש באינסטגרם לדימוי עצמי נמוך. הממצאים לא הפתיעו אותי. מה שכן הפתיע, זו העוצמה של ההשפעה. יותר ממה שחשבתי.
המחקר הראה שצפייה ממושכת בתמונות "מושלמות" גורמת לנו להשוות את עצמנו לאחרים, ובדרך כלל אנחנו יוצאות מופסדות. זה לא משנה כמה אנחנו יודעות שזה לא אמיתי – המוח שלנו עדיין משווה. (מקור: APA, "The Impact of Social Media on Body Image").
אני זוכרת את עצמי גוללת באינסטגרם לפני כמה שנים, רואה תמונות של "יזמות מצליחות" ומרגישה פשוט גרוע עם עצמי. למה אני לא שם? מה אני עושה לא נכון? התסכול היה ממשי.
ואז עצרתי. שאלתי את עצמי – מה אני רואה כאן בעצם? מי הן הנשים האלה?
התחלתי לחקור, לחפור קצת יותר. גיליתי שהרבה מהתמונות האלה הן מבויימות, מתוכננות בקפידה, ומאחורי הקלעים יש צוות שלם של אנשי מקצוע שאחראים על התדמית הזו.
פייק. אחד גדול.
אז מה עושים? האם למחוק את האינסטגרם ולחזור למערות? לא בדיוק.
אני מאמינה שאפשר להשתמש באינסטגרם בצורה בריאה, אבל זה דורש מודעות עצמית וקצת עבודה.
- קודם כל, תזכרו שזה לא אמיתי. אף אחד לא מציג את הצדדים הפחות יפים של החיים שלו באינסטגרם. כולם מנסים להראות את הגרסה הכי טובה של עצמם. וזה בסדר, אבל חשוב לזכור את זה.
- תעקבו אחרי חשבונות שגורמים לכן להרגיש טוב. אם אתן מרגישות רע אחרי שאתן גוללות באינסטגרם, תפסיקו לעקוב אחרי החשבונות האלה. זה לא משנה כמה פופולריים הם. הבריאות הנפשית שלכן יותר חשובה.
- תזכירו לעצמכן את הדברים הטובים בחיים שלכן. במקום להשוות את עצמכן לאחרים, תתמקדו במה שאתן אוהבות בעצמכן ובחיים שלכן. תעשו רשימה של הדברים שאתן מוקירות, ותחזרו אליה כשתרגישו רע.
זה עובד! מבטיחה.
אבל רגע, יש עוד משהו.
התופעה הזו לא קיימת רק באינסטגרם. היא קיימת בכל מקום.
למה אנחנו כל כך אוהבות לראות אנשים מצליחים? למה אנחנו כל כך שונאות לראות אנשים מאושרים?
התשובה היא כנראה מורכבת. אבל אני חושבת שזה קשור לתחרותיות הטבעית שלנו, לפחד מכישלון ולצורך שלנו להרגיש טוב עם עצמנו.
הפסיכולוגית החברתית מלאני ג'וי טוענת בספרה "Why We Love, Why We Lie" שהמוח שלנו מתוכנת לחפש השוואות חברתיות. היא מסבירה איך אנחנו משתמשים בהשוואות האלה כדי להעריך את עצמנו ולמצוא את מקומנו בעולם. אבל הבעיה היא שההשוואות האלה לא תמיד מדויקות, והן יכולות לגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו.
אז מה עושים? איך יוצאים מהמעגל הזה?
אני חושבת שהפתרון טמון בחמלה עצמית. כן, שמעתן נכון.
במקום לשפוט את עצמנו על החולשות שלנו, עלינו ללמוד לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, עם כל הפגמים שלנו. זה לא אומר שאנחנו צריכות להפסיק לשאוף להתקדם, אלא שאנחנו צריכות לעשות את זה ממקום של אהבה וחמלה, ולא ממקום של פחד ותחרותיות.
קשה ליצור תוכן לאינסטגרם שהוא מציאותי ואותנטי, אבל זה ממש חשוב.
השאלה האמיתית היא – האם אנחנו מוכנות לוותר על התדמית המושלמת ולחבק את האמת? האם אנחנו מוכנות להראות לעולם את הצדדים הפחות יפים שלנו?
אני לא יודעת מה התשובה שלכן, אבל אני יודעת מה התשובה שלי.
אני מוכנה.
אני לא מושלמת, ואני לא מנסה להיות. אני רק מנסה להיות אמיתית.
אז מה איתכן? מה אתן חושבות? שתפו אותי בתגובות!
