אני חייבת להודות, עד לא מזמן הייתי מלכת הבלאגן. לא סתם בלאגן, בלאגן שיטתי, מאורגן להפליא – אבל עדיין בלאגן! המגירות שלי היו בורות שחורים של גרביים בודדות, ניירות אקראיים ומוצרי טיפוח שאבד עליהם הכלח. תמיד ידעתי שזה מפריע לי, אבל איכשהו דחיתי את זה. "אין לי זמן", "זה לא כזה נורא", כל התירוצים הרגילים.
ואז, יום אחד, זה פשוט היכה בי. ישבתי עם הקפה של הבוקר, אספרסו קצר וחזק בדיוק כמו שאני אוהבת, ופתאום קלטתי – הכל עניין של מינון.
כן, כן, אני יודעת מה אתן חושבות. מה הקשר בין אספרסו למגירות? סבלנות.
האספרסו המושלם הוא לא סתם מים חומים. הוא שילוב מדויק של פולים איכותיים, טמפרטורה נכונה ולחץ מתאים. יותר מדי משהו אחד, והכל מתפקשש. בדיוק כמו בארגון מגירות!
אני יודעת, נשמע קצת הזוי, אבל תנו לי להסביר. לפני כמה זמן קראתי מאמר מעניין על "שיטת קון-מארי" (KonMari Method) של מארי קונדו. (קונדו, 2014). הרעיון המרכזי הוא לשמור רק על מה ש"מצית שמחה". נשמע נהדר, נכון? אבל ניסיתי את זה, והרגשתי כאילו אני מנסה לדחוף פיל דרך חור המחט. הרגשתי אשמה על כל דבר שלא "הצית שמחה מיידית", והמגירות רק נהיו מבולגנות יותר.
הנה התובנה המפתיעה: לא הכל חייב להצית שמחה מיידית כדי להיות בעל ערך.
חשבתי לעצמי, רגע, אם באספרסו צריך איזון, אולי גם במגירות?
התחלתי להתבונן באספרסו שלי. הכמות הקטנה הזו של קפה מכילה עוצמה אדירה. היא מעירה אותי, ממקדת אותי, נותנת לי את הבוסט שאני צריכה כדי להתחיל את היום. אבל אם אני אשתה חמישה אספרסו ברצף? אני אהיה עצבנית, חרדתית וחסרת תועלת.
אותו דבר עם המגירות. לא הכל צריך להיות "מושלם" או "מינימליסטי". צריך למצוא את האיזון בין מה שפרקטי, מה ששימושי ומה שנותן לי קצת שמחה.
אז איך עושים את זה בפועל?
קודם כל, לקחתי את כל התכולה של המגירה הכי מבולגנת שלי ושפכתי אותה על המיטה. כן, זה מפחיד, אבל חייבים להתמודד עם הכאוס. (טיפ: תשימו שקית אשפה גדולה בצד).
ואז, התחלתי למיין. לא לפי "האם זה מצית שמחה", אלא לפי קריטריונים יותר פרקטיים:
- האם אני באמת משתמשת בזה? (אם לא השתמשתי בזה בשנה האחרונה, סיכוי טוב שזה יכול ללכת).
- האם זה במצב טוב? (שבור, קרוע, מוכתם – להתראות!).
- האם זה באמת שווה את המקום שהוא תופס? (פה צריך להיות כנים עם עצמנו).
וזה המקום שבו שיטת האספרסו נכנסת לתמונה. דמיינו לעצמכן את המגירה שלכן כמו כוס אספרסו קטנה. אתן רוצות להכניס פנימה רק את הדברים שהכי חשובים, הדברים שנותנים את ה"בוסט" הנכון.
אז מה כן להשאיר? הנה כמה דוגמאות מהניסיון שלי:
- כלי כתיבה איכותיים: אני כותבת המון, אז עטים ופנקסים טובים הם כמו הפולים המשובחים של האספרסו שלי.
- מוצרי טיפוח שאני באמת אוהבת: לא כל קרם לחות צריך להצית שמחה, אבל אם הוא גורם לי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי, זה שווה את זה.
- תמונות או מזכרות קטנות: כן, גם קצת נוסטלגיה זה בסדר, אבל במינון נכון. לא להפוך את המגירה לארכיון!
אגב, גיליתי שלתרום דברים שלא צריך זה תמיד עושה הרגשה טובה. יותר טוב מלזרוק!
אחרי המיון, הגיע שלב הארגון. פה השתמשתי בקופסאות קטנות ומחיצות מגירה כדי ליצור חלוקה הגיונית. פתאום, הכל היה נגיש וקל למצוא.
אני לא אגיד שהמגירות שלי מושלמות עכשיו. הן עדיין לא מצטלמות כמו באינסטגרם. אבל הן מסודרות, פרקטיות, ונותנות לי תחושה קלה יותר כשאני פותחת אותן.
וזה, בסופו של דבר, כל העניין. לא מדובר ב"ארגון מושלם", אלא בארגון שמתאים לנו. ארגון שמאפשר לנו להתחיל את היום עם בוסט של אנרגיה, ולא עם כאב ראש.
אז בפעם הבאה שאתן שותות אספרסו, תחשבו על זה. אולי גם הוא יכול ללמד אתכן משהו על החיים, ועל ארגון המגירות שלכן.
מה אתן חושבות? האם גם אתן מחפשות את ה"אספרסו" שלכן בחיים? אשמח לשמוע בתגובות!
מקורות:
קונדו, מארי. (2014). סוד הקסם היפני*. ידיעות ספרים.
