האמת? עד לא מזמן הייתי אלופת ה"סדר לכבוד אורחים". אתן מכירות את זה? דוחפים הכל לארון הכי רחוק, סוגרות את הדלת בתקווה שלא יפול כלום, ואז יושבות בנחת כאילו הבית תמיד נראה ככה. ואז האורחים הולכים, והבלאגן... אוי הבלאגן.
חשבתי שאני פשוט לא מסודרת. שאולי זה חלק מהאופי שלי, משהו שאצטרך לחיות איתו. קראתי בלוגים, ראיתי סרטונים של גורואיות ארגון, ניסיתי את כל הטיפים - וכלום לא באמת עבד לאורך זמן.
עד שקלטתי משהו. זה לא אני. זה הבית. או יותר נכון, איך שאני משתמשת בו.
האחסון הבלתי נראה הוא לא רק על מקום לדברים, הוא על מקום בראש.
אני יודעת שזה נשמע קצת קלישאתי, אבל תחשבו על זה: כמה פעמים קניתן משהו רק כדי לגלות אחרי שבוע שכבר יש לכן אחד כזה? כמה שטויות צוברות אבק על מדפים בלי שאפילו שמתן לב? אנחנו ממלאות את הבית בדברים שלא באמת משרתים אותנו, ואז מתלוננות שאין מקום.
אז מה עושים?
אני אתחיל בזה: אין פתרון קסם. סורי. אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להפוך את הבית ליותר פונקציונלי - וגם יותר נעים לחיות בו.
1. המסע לגילוי המרחב הנסתר:
התחלתי לעשות "סריקה" של הבית. לא סתם לסדר, אלא ממש לבחון כל פינה. פתאום גיליתי מקומות אחסון שלא ניצלתי שנים!
- מאחורי הדלת: התקנתי מתלה לדלת של חדר האמבטיה, והופ! קיבלתי מקום לתלות מגבות חלופיות, חלוק רחצה, ואפילו תיק רחצה קטן עם דברים שאני צריכה בהישג יד.
- מתחת למיטה: קופסאות אחסון מתחת למיטה זה קלאסי, אבל שימו לב! אל תדחפו לשם דברים שאתן לא צריכות. זה המקום המושלם לאחסון מצעים נוספים, בגדים עונתיים, ואפילו ספרים שלא תקראו בחודש הקרוב (אבל לא מוכנות להיפרד מהם).
- מעל האסלה: כוננית צרה מעל האסלה יכולה להיות מצילה! שם הנחתי סלסילות עם מגבונים, נייר טואלט חלופי, ואפילו צמחי אוויר קטנים (כי למה לא?).
ואז קרה משהו מפתיע. בזמן הסריקה הזאת, נתקלתי בחפצים שהזכירו לי סיפורים, רגעים, אנשים. זה היה יותר מסתם סדר, זה היה מסע בזכרונות.
2. עקרון זרימת החיים:
אחד הדברים שלמדתי ממארי קונדו (כן, גם אני נפלתי בפח) הוא לשאול את עצמי: "האם החפץ הזה משמח אותי?". אבל אחרי תקופה הבנתי שזה לא מספיק. כי לפעמים יש חפצים שאני צריכה, אבל הם לא "משמחים" במובן הזה. למשל, מטף כיבוי אש.
מה שבאמת עזר לי זה לשאול: "האם החפץ הזה משרת אותי?". אם התשובה היא כן, אז אני מחפשת לו מקום. אם התשובה היא לא, אז אני נפרדת ממנו (בצורה אחראית, כמובן).
קראתי מחקר מעניין של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) על הקשר בין בלאגן ללחץ נפשי. המחקר מצא שאנשים שגרים בבתים עמוסים נוטים לחוות רמות גבוהות יותר של קורטיזול, הורמון הסטרס. [מקור: Saxbe, D. E., & Repetti, R. (2009). Home demandingness as a predictor of diurnal cortisol profiles in women. Health Psychology, 28(4), 461–469.]
- אז מה זה אומר בפועל? זה אומר שאם אתן מרגישות לחוצות בבית שלכן, יכול להיות שהבלאגן תורם לזה. פשוטו כמשמעו.
- אבל רגע, מה עושים עם רגשות האשם? כולנו מכירות את זה: קנינו משהו ואנחנו מרגישות חייבות להשתמש בו, גם אם הוא לא באמת מועיל לנו. זה נקרא " sunk cost fallacy" - ההטיה הקוגניטיבית שגורמת לנו להמשיך להשקיע במשהו רק בגלל שכבר השקענו בו בעבר.
3. האם "אחסון חכם" הוא באמת חכם?
פה אני הולכת להגיד משהו קצת מעורר מחלוקת: לפעמים, פתרונות אחסון "חכמים" רק מסבכים את העניינים.
למשל, קופסאות עם תאים קטנים. הן נראות נהדר בהתחלה, אבל אחרי כמה זמן הן הופכות למערה של דברים קטנים ששוכחים מקיומם. אותו דבר לגבי מדפים מתכווננים: כמה פעמים באמת שיניתן את הגובה שלהם?
למדתי שלפעמים הפתרון הכי טוב הוא הפתרון הכי פשוט. סלסילות פשוטות, קופסאות שקופות, מתלים קלים להתקנה - אלו הדברים שעבדו בשבילי לאורך זמן.
גיליתי מאמר מדהים של ד"ר קלאודיה האמונד, פסיכולוגית סביבתית, על איך עיצוב הבית משפיע על מצב הרוח שלנו. היא טוענת שבתים מסודרים ומאורגנים יכולים לשפר את הריכוז, להפחית חרדה ואפילו לשפר את איכות השינה. [מקור: Hammond, C. (2017). Emotionspace: The secret life of interior design. Black Dog Publishing.]
אז מה הפואנטה?
הפואנטה היא שהאחסון הבלתי נראה הוא לא רק על מקום לדברים, הוא על יצירת מרחב שנעים לחיות בו. מרחב שתומך בנו, עוזר לנו להירגע, ומאפשר לנו להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו.
אני עדיין לא מושלמת. עדיין יש לי ארונות שאני מפחדת לפתוח. אבל אני בדרך. ואני מקווה שהמאמר הזה עזר גם לכן להבין שאפשר אחרת.
אז מה הטיפ הכי מפתיע שגיליתן בחיפוש אחר האחסון הבלתי נראה שלכן? אני סקרנית לשמוע!
