אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול: אני, שפוכה על הספה אחרי יום עבודה מטורף, מנסה להבין למה אני מרגישה כל כך מרוקנת. הבית חשוך, קר, לא מזמין בעליל. ואז זה היכה בי – הסביבה הפיזית שלי משפיעה עלי הרבה יותר ממה שאי פעם חשבתי. ניסיתי להבין למה אני לא מצליחה לנתק את הראש מהעבודה… והתחלתי לחשוב, האם האור בבית שלי תומך בי או שאני צריכה לתמוך בו?
הייתי סקפטית לגבי כל העניין של "בית חכם". אור חכם? נשמע כמו עוד גימיק טכנולוגי יקר ולא נחוץ. אבל משהו בחיפוש הזה אחר איזון, אחרי ניצוץ של שמחה ביום יום, דחף אותי לנסות.
ואז קרה משהו מפתיע.
במקום סתם לשלוט באורות דרך הטלפון, התחלתי להבין שאני יכולה לכוון את האווירה בבית שלי. זה לא רק עניין של טכנולוגיה, אלא של פסיכולוגיה, אפילו של רוחניות.
בואו נדבר על זה רגע.
(כאן אתם בטח מצפים שאציג מחקרים על השפעת האור על מצב הרוח, נכון? אני אגיע לזה, מבטיחה. אבל קודם כל, אני רוצה שתבינו מאיפה זה באמת הגיע).
הטעות שלי, והשיעור שאני לא אשכח
בהתחלה, התייחסתי לאור החכם כמו אל עוד פרויקט שאני חייבת "לנצח". קניתי את המערכת הכי מתקדמת, התקנתי את הכל בעצמי (טעות ענקית, דרך אגב – אל תעשו את זה!), ויצאתי מנקודת הנחה ש"יותר" זה תמיד "טוב יותר".
אורות חזקים מדי בערב. צבעים משתנים כל הזמן. כאוס מוחלט. במקום להרגיע, הכל רק גרם לי להיות יותר עצבנית.
זה היה רגע מכונן. הבנתי שהטכנולוגיה הזו, כמו כל דבר בחיים, צריכה להיות מותאמת לי, לצרכים שלי, לקצב שלי.
וזו הייתה נקודת המפנה.
מדע מאחורי הקסם: אור, גוף ונפש
אוקיי, עכשיו קצת עובדות. מחקרים מראים שאור משפיע ישירות על השעון הביולוגי שלנו, על ייצור המלטונין (ההורמון שאחראי על שינה טובה) ועל מצב הרוח שלנו. (מקור: National Sleep Foundation). אור כחול, למשל, שנמצא במסכים ובנורות לד לבנות, מדכא את ייצור המלטונין ומקשה עלינו להירדם.
אבל מה שיותר מעניין זה איך האור מתקשר לרגשות שלנו. צבעים, עוצמה, כיוון – כל אלה משפיעים על התחושה שלנו במרחב. פסיכולוגית הסביבה, כמו ד"ר ג'ואן מיירס-למפארד, מדברת על החשיבות של "התאמת הסביבה הפסיכולוגית" לצרכים שלנו. (מקור: "Psychological Perspectives on Architectural Design").
אבל זה לא רק מדע. זה גם אינטואיציה.
הידעת? אור נכון יכול להפוך חלל קטן לגדול יותר?
איך אני הפכתי את האור החכם לחבר הכי טוב שלי (ולא לאויב)
אז מה עשיתי? התחלתי להתנסות. ניסיתי תרחישים שונים:
- אור בוקר רך: אור לבן וחם שעוזר לי להתעורר בעדינות, בלי צורך בשעון מעורר צורם. גיליתי גם שקצת אור כתום מעורר יצירתיות. ניסיתי פעם להתחיל יום עם אור כחול בוהק – טעות! גרם לי להרגיש לחוצה ומבולבלת כל היום.
- אור עבודה ממוקד: אור לבן חזק וממוקד באיזור השולחן שלי, שעוזר לי להתרכז ולמנוע טעויות מטופשות.
- אור ערב מרגיע: אור עמום, כתום, חם בסלון, שמאותת לגוף שלי שהגיע הזמן להירגע. גיליתי שגוונים של אדום מרגיעים במיוחד. אני משתמשת בזה בזמן מדיטציה.
- "מצב קריאה": אור רך ונעים שמקל על העיניים בזמן שאני קוראת ספר לפני השינה. אגב, גיליתי שגוונים של ירוק עוזרים לי להתרכז ולקלוט טוב יותר את החומר.
- אור "מסיבה" ספונטנית: אור צבעוני ומשתנה שמוסיף שמחה ואנרגיה למפגשים עם חברים. זה מוציא אותי מהשגרה.
אבל מה שחשוב זה לא רק איזה אור, אלא מתי.
השקעתי זמן בללמוד את השעון הביולוגי שלי. גיליתי שאני טיפוס של בוקר, אז אני צריכה אור חזק בשעות הבוקר כדי להתעורר ולהתמקד. אבל בערב, אני צריכה אור רך ועמום כדי להירגע ולהכין את עצמי לשינה.
וכן, לפעמים אני עדיין עושה טעויות. קורה שאני נרדמת מול הטלוויזיה עם אורות כחולים בוהקים, ואז אני מתעוררת עם כאב ראש ומרגישה עייפה כל היום. אבל זה חלק מהתהליך.
הדברים הקטנים ששווים את זה
מה שאני רוצה שתזכרו זה שהאור החכם הוא לא רק עניין של נוחות או טכנולוגיה. זה כלי שיכול לעזור לכם לחיות חיים יותר מודעים, יותר מאוזנים, יותר שמחים.
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון.
אני כבר לא רואה את האור בבית שלי כמשהו מובן מאליו. אני רואה אותו כחבר, כשותף, ככלי שיכול לעזור לי להרגיש יותר טוב, יותר מחוברת לעצמי, יותר שמחה.
אגב, קראתם פעם על השפעת הצבעים על מצב הרוח? זה נושא מרתק בפני עצמו!
מה הלאה?
אני עדיין לומדת. עדיין מתנסה. עדיין עושה טעויות. אבל אני כבר לא פוחדת מהטכנולוגיה. אני משתמשת בה כדי לשרת אותי, לא להפך.
אני תוהה… איך אתם הייתם משתמשים באור חכם כדי לשפר את החיים שלכם? מה הצרכים הספציפיים שלכם? אולי נפתח על זה דיון בתגובות?
אני מחכה לשמוע מה יש לכם לומר!
