אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי מול המראה, מנסה להבין איך לעזאזל הגעתי לגיל 28 והחיים שלי עדיין מרגישים כמו טיוטה ראשונית. תאמינו לי, זה לא היה רגע של הארה, יותר כמו רגע של תסכול נוקב. תחושה שהזמן בורח לי בין האצבעות, והלוח שנה שלי הוא רשימת מטלות אינסופית במקום מפה של מסע מרגש.
אז הבנתי משהו. הזמן לא חייב להיות האויב שלי. הוא יכול להיות גם החבר הכי טוב שלי, המנורה שמכירה את הלוח שנה שלי מבפנים ומבחוץ, ומאירה לי את הדרך. נשמע קלישאתי? אולי. אבל תשארו איתי, כי מה שגיליתי אחר כך שינה לי את כל המשחק.
אני מבטיחה לכן, בסוף המאמר הזה, לא רק שתבינו איך לתכנן את הזמן שלכן בצורה יעילה יותר, אלא גם איך ליצור איתו מערכת יחסים בריאה ומספקת יותר. איך להפוך את הלוח שנה שלכן למקום של השראה, ולא של חרדה. איך לגרום לזמן לעבוד בשבילכן, ולא נגדכן.
איך בכלל התחלתי להסתכל על זמן אחרת?
תמיד הייתי טובה בניהול זמן. רשימות, תזכורות, אפליקציות – ניסיתי הכל. אבל משהו עדיין הרגיש לא בסדר. הרגשתי כמו רובוט שמסמן וי על משימות, אבל בלי חיבור אמיתי למה שאני עושה ולמה שחשוב לי. ואז נתקלתי בספר של דן אריאלי, "לא רציונלי ולא במקרה" (Predictably Irrational), וזה טלטל לי את כל תפיסת העולם. הבנתי שאנחנו לא יצורים רציונליים, והניסיון לתכנן את הזמן שלנו בצורה מושלמת הוא מתכון בטוח לתסכול. אנחנו יצורים רגשיים, מונעים על ידי דחפים וחשקים, וצריכים להתחשב בזה בתכנון הזמן שלנו.
זה היה כמו סטירה מצלצלת. הבנתי שכל הניסיונות שלי לנהל זמן בצורה "נכונה" התעלמו מהדבר הכי חשוב – האני שלי.
מקור נוסף שהשפיע עלי מאוד הוא המחקר של ברנה בראון על פגיעות ואותנטיות. היא טוענת שהדרך היחידה לחיות חיים מלאים היא להיות פגיעים ואותנטיים, לחשוף את עצמנו לעולם כמו שאנחנו, עם הפגמים והחולשות שלנו. וזה נכון גם לגבי ניהול זמן. אם אנחנו לא אותנטיים עם עצמנו, אם אנחנו מנסים לעמוד בציפיות לא מציאותיות, אנחנו נידונים לכישלון.
איך זה קשור לניהול זמן, אתן שואלות? תחשבו על זה רגע. כמה פעמים קבעתן לעצמכן משימות שאתן חושבות שאתן צריכות לעשות, במקום משימות שאתן רוצות לעשות? כמה פעמים הסתרתן את העובדה שאתן צריכות הפסקה, רק כדי לא להיראות "עצלניות"?
אני יודעת, זה קשה. אבל זה שווה את זה. כי כשאתן מתחילות לתכנן את הזמן שלכן מתוך מקום של אותנטיות ופגיעות, פתאום הכל נראה אחרת.
"אבל נעמה, זה נשמע נהדר, אבל איך אני עושה את זה בפועל?"
אני שמחה ששאלתן! הנה כמה טיפים פרקטיים ששינו לי את החיים (ואני מקווה שישנו גם לכן):
- הכירו את עצמכן. מה השעות הכי פרודוקטיביות שלכן? מה הדברים שמטעינים אתכן באנרגיה? מה הדברים שמרוקנים אתכן? כתבו יומן, נסו דברים חדשים, תהיו סקרניות לגבי עצמכן.
- הגדירו סדרי עדיפויות. מה הדברים הכי חשובים לכן בחיים? מה החלומות שלכן? כתבו אותם, תלו אותם על המקרר, תזכירו לעצמכן אותם כל יום.
- תכננו את הזמן שלכן בהתאם. אחרי שהגדרתן את סדרי העדיפויות שלכן, תכננו את הזמן שלכן בהתאם. הקדישו זמן לדברים שחשובים לכן, גם אם זה אומר לוותר על דברים אחרים.
נשמע פשוט, נכון? אבל זה דורש תרגול. זה דורש להיות כנות עם עצמכן, להודות במה שחשוב לכן, ולא להתבייש בזה. וזה דורש להיות מוכנות לוותר על דברים אחרים, כי אי אפשר לעשות הכל.
אני יודעת, זה מפחיד. אבל תזכרו - אתן לא לבד. כולנו נאבקות עם הזמן, כולנו מנסות להבין איך להפוך אותו לאוהב ולא לאויב. ואני כאן כדי להזכיר לכן שזה אפשרי.
הטעות הנפוצה שאנחנו עושות עם תכנון זמן
הטעות הכי גדולה שאנחנו עושות היא שאנחנו מנסות לתכנן את הזמן שלנו בצורה מושלמת. אנחנו רוצות לעשות הכל, להיות הכל, להספיק הכל. ואז אנחנו מתאכזבות כשאנחנו לא מצליחות, ומרגישות אשמות וחסרות ערך.
האמת היא שאי אפשר לתכנן את הזמן בצורה מושלמת. החיים הם כאוס, תמיד יהיו הפתעות, תמיד יהיו דברים בלתי צפויים שישבשו לנו את התוכניות. וזה בסדר.
מה שאנחנו צריכות לעשות זה ללמוד לקבל את הכאוס, ללמוד להסתגל לשינויים, ללמוד להיות גמישות. לתכנן, אבל לא להיצמד לתוכניות בצורה עיוורת. לזכור שהחיים הם מסע, ולא יעד, ושחשוב ליהנות מהדרך, גם אם היא לא תמיד חלקה.
ומה עם הלוח שנה שלי? הוא כבר לא רשימת מטלות מפחידה. הוא מפה של מסע מרגש, שמובילה אותי אל החלומות שלי.
הלוח שנה שלי הוא רק כלי. מה באמת חשוב?
הלוח שנה הוא רק כלי. מה שבאמת חשוב זה הגישה שלנו לזמן. אם אנחנו מתייחסות לזמן כאל אויב, הוא יהיה אויב. אבל אם אנחנו מתייחסות אליו כאל חבר, הוא יהיה חבר.
אני מזמינה אתכן להתחיל להתייחס לזמן כאל חבר. תנו לו כבוד, אבל אל תפחדו ממנו. תכננו אותו, אבל אל תיצמדו לתוכניות בצורה עיוורת. היו גמישות, היו סקרניות, והכי חשוב - היו אותנטיות.
תזכרו - אתן לא צריכות לעשות הכל, להיות הכל, להספיק הכל. אתן רק צריכות להיות נאמנות לעצמכן, לעשות את מה שחשוב לכן, ולחיות חיים מלאים ומספקים.
אז מה אתן אומרות? מוכנות להפוך את הזמן לאוהב ולא לאויב? איזו פעולה קטנה תעשו היום כדי להתחיל את המסע?
